סדר אירופאי חדש

הזמן - 8 לספטמבר, 2010. המקום - איסטנבול. המאורע - רבע גמר אליפות העולם. בכדורסל. בצד אחד ספרד, אחרי רצף פסיכי כדלקמן: 2006 זהב מונדובאסקט, 2007 כסף יורובאסקט, 2008 כסף אולימפי, 2009 זהב יורובאסקט. להפסיד ברבע גמר? פחחחח, כמו שאומרים אצלנו בעדה.

בצד השני סרביה. פראיירים הם לא, אבל סוג של זבי חוטם. מילוש תאודוסיץ' (בן 23) הוביל סגל שיותר ממחציתו בגילו או צעיר מכך. איך זה נגמר בסוף, לא כולם בהכרח יודעים, אז נזכיר. שש שנים לפני שגדול הצדיקים סטף קרי הביא לעולם את הבאנג-באנג שוט, הגאון מילוש עשה את... זה, במה שהצית דיון פילוסופי מודרני עם טוויסט – מה קדם למה, הביצים או הפאסון?

https://www.youtube.com/watch?v=_1Bq-jHF4vY

אותה הפצצה והדחה מוקדמת של ספרד היו הסיפור הגדול, אבל העלילה המשנית היתה לא פחות מרתקת, והיא היתה על הספסל הספרדי.

כאמור, ספרד של אותם שנים לא ידעה פחות מגמר. דור הזהב פרע שטרות. באותו קיץ פאו לקח חופש, ועדיין היה להם את אחיו וחורחה גרבחוסה כדי לסגור את עמדות הגבוהים. “הבעיה” של סרג'יו סקריולו היתה בקו האחורי. היו שם ריקי רוביו (אומנם בן 20 אבל... זה ילד זה?), חואן קרלוס נבארו, רודי פרננדס וסרג'יו יול. על פי חוקי הפורמט יש מקום רק לשלושה מהם על המגרש. פרובלמה.

מילא פרובלמה... לחץ. הרבה לחץ. בעיקר סביב סקריולו שניסה לנווט בין 4 מדרהפאקרז, מהסוג שלא מסוגל לעכל ספסל בסיום משחק צמוד ומכריע. כל חילוף התקבל בשפת גוף שאי אפשר לטעות בה. כל שינוי בליין-אפ הגביר את הכאוס על הספסל. כל שחקן שיוצא נשאר לעמוד. הלחץ, העצבים, הזיעה, התסכול, הרצף. סיר לחץ זה סדנת ויפאסנה לעומת מה שהתרחש שם. עד שילד סרבי מזוקן פתר להם את הפרובלמה.

באותן שנים היה אפשר לראות את "דילמת סקריולו"  בהרבה מאד נבחרות אירופאיות. דילמה שלא היתה כמעט ב-2025. בטח לא לסקריולו, ולמעט מאד מאמנים אחרים.

---

יורובאסקט 2025 שתם עלינו לטובה, קיבל לא מעט סופרלטיבים של הפתעות וסנסציות בתקשורת, בואכם צוויצר. בת'כלס, מעבר להפתעה אחת גדולה (פינלנד>סרביה כמובן), כל השאר היה בסה"כ אישוש של המגמה שראינו כבר ב-2022, ושיקוף של המצב הקיים. אלו לא הפתעות. בטח לא סנסציות. יש סדר חדש באירופה. נא לשנס ולהפנים.

מערבה מכאן, מעבר לאוקיאנוס הגדול, קיים קונספט, שנטוע שורשית בתפיסת הכדורסל האמריקאית - הקבוצה עם השחקן הכי טוב היא זו שתנצח. פרצופך ויכולתך תלויים בפרנצ'ייז פלייר שלך. מה שקורה מסביב פחות רלוונטי. לא לא מבוסס, אבל גם לא בהכרח מדויק ומזוקק, כי יש גם תאוריה, שבדיוק כמו אלטמן הקטן זועקת – הפוך! כלומר, חוזקך בעומקך. קחו את הלייקרס של 2001 כדוגמת קיצון. תבחרו מבין שאקיל וקובי - אחד מהם היה השחקן השני הכי טוב, ויותר מכל דבר אחר זו האינדיקציה עד כמה הם היו טובים. את הכדורסל האירופאי של ימינו אנו אפשר לנתח דרך שילוב של שתי התאוריות.

לפעמים כדי לקבל את האינדיקציה הכי טובה על הכדורסל פה צריך להסתכל על שם. פעם היה רק פרנצ'ייז פלייר אירופאי אחד בנבא, בחור העונה לשם דירק, וכשהוא הגיע לנבחרת הפער בינו לבין השחקן השני בסגל היה עצום, והשחקן השישי כבר היה ממשחק אחר (מה שלא מנע מהגרמנים להגיע למקומות מאד מרשימים כל כמה שנים).

כל שאר הנבחרות המובילות היו עם שחקני נבא, טובים יותר או פחות, אבל לא ברמות הגבוהות ביותר (גם גאסול הבכור וטוני פארקר הענקיים לא היו פרנצ'ייז פלייר), ומסביבם לא מעט שחקני יורוליג מלא-מלא, כפי שאומרים אצלנו. היתה איכות והיתה בעיקר כמות, או כמו שקוראים לזה אצלנו בענף – עומק. היה הרבה מאד עומק. "דילמת סקריולו" היתה דוגמא אחת, אבל כדי להבין עד כמה המצב שונה כיום, תפסו שנורקל, ונצלול לנוסטלגיה. בשם הפרופורציות.

בחור העונה לשם דירק. (תמונת AI)

הטווח שנים הוא 2008-2012. הרשימות הבאות מראות מי היו זמינים, לפחות על הנייר, בטווח  הגילאים 20-34.

ליטא 2008

חצי גמר. שלוש דקות על השעון. צמוד. צמוד רצח. בת'כלס, למי מאיתנו לא היתה שאיפה להיות בגופו, צלמו ונשמתו של יונאס קזלאוסאס? רק שעכשיו הוא צריך לבחור חמישיה שתסגור את המשחק. בקו האחורי יש את שארונס יאסיקביצ'יוס, ראמונס שישקאוסקאס, ארווידאס מאציאוסקס ורימאס קאוקינאס. שניים מגדולי הדור האלו חייבים להיות על הספסל בסוף משחק. אמאל'ה!

יקפוץ חכם-חמוד ויגיד ששישקא בכיף ישחק 3, וכנראה שהוא צודק, אבל אז נשארו רק שני מקומות על הפרקט, והנה החברים שידפקו ליונאס מבט של "חסר'ך, שאני לא על המגרשוס": לינאס קלייזה, דריוש סונגיילה, רוברטאס יבטוקאס, התאומים לברינוביץ' ואחד בשם פאוליוס יאנקונאס, שלפי החישובים נשאר לו להיות הסנטר הרביעי ביום בהיר. אה, היה להם בתאוריה גם איזה זידרונאס אילגאוסקס, שמעולם לא הגיע לנבחרת, והנה הפך חכם-חמוד לחוכמולוג מתוסכל.

"אין בעיה! שים את קלייזה ב-3 ע''ח שישקא!"

קודם כל, אותך לבודהה שסיפסלת את שישקא האלוהי, אבל עדיין יש חמישה שחקנים משובחים לשתי עמדות, בזמן שאי שם בקצה יושב לו איזה יונאס מצ'יוליס לוודא שהמגבות מסודרות.

אז עכשיו אתם. תפסו חבר, שכל אחד יבחר חמישיה מסיימת, ותגלו עד כמה החברות שלכם באמת יכולה לשרוד פערים בתפיסות עולם.

ספרד 2010

היה קשה עם ליטא, הא? רק חימום, כי הדוגמא מ-2010 לא מספרת את כל הסיפור. כאמור, פאו לא היה שם.

בקיץ רגיל הוא תופס עמדה ליד אחיו ושולח פאר יצירה כגרבחוסה רק לחלום על לסיים משחקים. הילד סרג' איבקה רודף אחרי דקות, סלע היציבות פליפה רייאס זוכה לפתיתי שאריות, והחבר ויקטור קלאבר ינשק כל פירור שניות שנותר. ביקר לי, זה היה החלק הקל. הקליל.

נותרו שלוש עמדות, ואתם מוזמנים לשבור את הראש, כי לרביעיה מהפתיח צריך להוסיף בסה''כ שני תותחים, שאתם מכירים כסרחיו רודריגס וחוסה קלדרון. שלפו חשבוניה, תוציאו בדידים, והיקום יקרוס לתוך עצמו, כי בדקות מכריעות של משחק צמוד שלושה מהחברים האלו לא יראו פרקט, לא יעזור אפילו בית דין (של איגוד הכדורסל).

יוון 2010

אה, נו. קל אח שלי. יש הרבה סייז בגארדים, אז אפשר לסגור עם ואסיליס ספנוליס, דימיטריס דיאמנטידיס ותאו פאפאלוקאס. זה כולה משאיר על הספסל את הקדוש ניקוס זיסיס ושני ילדים בשם ניק קאלתס (יליד 1989) וקוסטס סלוקאס האגדי (1990).

יש רק בעיה אחת. אם אתם הולכים עם שלושה גארדים, נותרו רק שתי עמדות בשביל:  אנטוניס פוטסיס, סופו שחורציאנידיס, יאניס בורוסיס, יורגוס פרינטזיס וקוסטה קופוס, שנמצא דקות מלהיות סנטר פותח בנבא ובינתיים מחלטר כסנטר שלישי בנבחרת.

אם יש לכם עוד אוויר בריאות, אז עמוק יותר בספסל תוכלו למצוא את סטראטוס פרפראוגלו, קוסטס קאימאקוגלו האגדה וקוסטס צרצריס, שיתכן ולא יסגרו משחק גם אחרי 5 הארכות. שני שחקני יורוליג לג'יט כיאן וויוקאס וקוסטס ואסילופולוס, צריכים לרדוף אחרי הפקק של הבקבוק מים כדי לגעת בפרקט, אם בכלל יעשו סגל, כי אנחנו ב-16 שמות.

אפשר חמישיה מסיימת בבקשה? יו אונלי גט וואן שוט, לפני שהמפרום של אמא על הסוודר.

סלובניה 2008

מנוחה קצרה. פה זה יותר פשוט. יחסית! יחסית.

כולה תשעה שחקנים, כי במסגרת הקלות לפתיחת הדיסקו בנו אודריך, שהפסיק להגיע לנבחרת בשלב מסויים, לא נכנס לספירה. הרווחתם. ובכל זאת... תעשו את אבאל'ה גאה, ותבחרו נכון את הארבעה החברים שישבו.

בקו האחורי יש את גוראן דרגיץ', יאקה לאקוביץ' וסאני בצ'ירוביץ'. בלי להתחכם עם הרכב שלושה גארדים בבקשה, כי עמדה 3 שייכת בטאבו לחבר בוקי נאכבר, אם לא בא לכם להתעופף עם מרקו מיליץ'. רוצים להביא באיפכא מסתברא וללכת סמול בול עם נאכבר ב-4? בכיף. רק פירגון. יצאתם פאר יצירה. רק שנשארו לכם עדיין מתיאש סמודיש, ארזם לורבק, פרימוז ברזץ ובחור בשם ראשו נסטרוביץ' על עמדה אחת. שוד וגם שבר.

בקצה הספסל כל מיני סאמו אודריכים, אורוש סלוקארים, וסאשו אוזבולטים חמודים, שלא תגידו שהיה שם ריק. עכשיו תשימו את עצמכם על הקווים, שתי דקות אחרונות ברבע גמר מול ליטא המפלצתית, שיא הלחץ, ונראה אתכם בוחרים נכון.

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. סיפסלתם את יאקה לאקה?!?

טורקיה 2010

לטורקים אף פעם לא היו גארדים ברמה של שאר הסגל (למרות שאנדר ארסלן וקרם טונצ'רי היו חומד של שחקנים), בטח אחרי שאיבו קוטלואי פרש, אבל באבא, כמה סייז וכשרון היה להם בעמדות 3-4-5. כ''כ הרבה, שהחבר הידיאט טורקוגלו, על כל 208 הסנטימטרים שלו, סיים לא מעט משחקים ב-2, מה שהפך את הטורקים לנבחרת הכי גדולה וארוכה באירופה באותן שנים. Dev Adam כפי שנאמר.

אחרי שפתרנו את הבעיה עם הבאדי של רג'יפ, נשארו 3 עמדות למלא, ובאמת שפרס ישראל, חולצה ותקליט למי שמצליח לפתור את זה: אמיר פרלדג'יץ', ארסן איליאסובה, ממט אוקור, מירסאד טורצ'אן, עומר אשיק וסמי ארדן. שלושה מהם מחממים את הספסל בסוף משחק, וחומד של שחקן יורוליג בשם קרם גונלום יראה פרקט רק אם אמא שלו תצליח לעשות פרצוף של עתמאן ולעמוד על הקווים. אולי.

צרפת 2012

קחו את הרשימה הבאה. אם כולם בריאים ובאים יש פה 13 שמות. מילא חמישיה מסיימת, נראה את מי אתם מי אתם משאירים מחוץ לסגל.

בקו האחורי יש את טוני פארקר, ניק באטום, רודריג בובוואה, מייקל ג'לאבל, ננדו דה קולו וילד בשם אוון פורנייה. לשתי עמדות הפנים יש את בוריס דיאו, ג'ואקים נואה, קווין סרפין, רוני טוריאף ויאן מהינמי, שיהיה סנטר רביעי בערך, והס מלהזכיר את מייקל פייטרוס, שהפסיק להגיע לנבחרת בשלב מסויים ואת הילד רודי גובר.

עד כאן מפלצות העומק, אבל זה ממש לא נגמר שם.

רוסיה של אותם שנים באה עם אנדריי קירילנקו, ויקטור חרייאפה, סרגיי מוניה, ג'יי.אר. הולדן/קלי מקרתי, טימופיי מוזגוב, סאשה קאון ואלכסיי שבד. סרביה, גם כן באופן יחסי, לא עמוקה ברמות על, ובכל זאת כמעט תמיד התמודדה על מדליה. ככה זה כשיש את מילוש, ננאד קרסטיץ', נמניה בייליצה, מילוש וויאניץ', מילנקו טפיץ’, נוביצה ווליצ'קוביץ'  ועוד כמה חברים. איטליה לא כ-ז-ו עמוקה בסופו של יום, אבל מתחילה את המשחק עם דנילו גאלינרי, מרקו בלינלי, אנדראה ברנייני, מאסימו בולרי ודניאל האקט. ללואיג'י דטומה בקושי היה מקום ברוטציה בחלק מאותן שנים. קרואטיה גם לא היתה מפוצצת בעומק אף היא, אבל באה עם מרקו פופוביץ', רוקו לני אוקיץ', זוראן פלניניץ', גורדן גיריצ'ק, ילד בשם בויאן בוגדנוביץ', ניקולה וויצ'יץ' ואנטה טומיץ'. לעומת ימינו אנו, זה המון. הרבה המון.

אלו היו 10 הנבחרות המובילות של אירופה באותה תקופה, ואליהם תוסיפו את גרמניה בעלת הדירק אבל חסרת העומק. אל תתפסו לקטנות. גם אם הן לא היו חמושות בכל השחקנים הנ''ל בכל קיץ (פציעות, מנוחה, וכו'), האופציה עדיין היתה שם, ובסופו של יום, בת'כלס, זה לא שינה. היה כ''כ הרבה עומק, שגם בהרכבים החסרים, אלו היו הנבחרות ששלטו ביבשת.

קצת מספרים.

ברבע גמר יש מקום לשמונה קבוצות. בין 2005 ל-2011 היו ארבעה טורנירים. אליבא דלוח הכפל זה 32 מקומות. אותן 11 תפסו 31 מהמושבים האלו, ורק בו מקאלב אחד הצליח להשתחל עם מקדוניה בימים שעוד לא היה לה צפון. להרחיב קצת?  בין 2001 ל-2013 היו שבעה יורובאסקטים, ואותן 11 נבחרות איישו 52 מתוך 56 המקומות. השלוש סינדרלות הנוספות (כולל אנחנו ב-2003) חטפו בראש ברבע גמר והלכו הביתה. אף אחת לא עשתה את זה פעמיים.

כלומר, פעם אם לא היית חלק מהחבורה הגדולה, האליפות שלך היתה או נס חד פעמי, או שאיפה לסיים אחרון במחוז 9-12. נסו למצוא דקות או אפילו מקום בסגל של ליטא, צרפת או יוון לליאור אליהו, שהיה השחקן השני/שלישי של ישראל באותן שנים, ומותק של שחקן יורוליג. אלו היו הפערים.

זה כבר לא המצב. ב-2025 גם אם כולם באים, לא בהכרח יש עומק. בהן צדק. לכו לבדוק. הלכה הכמות. האם גם הלכה האיכות? 

תלוי איך מסתכלים על זה, כי היום יש הרבה יותר כוכבים גדולים. אם פעם היה פרנצ'יז פלייר אירופאי אחד בנבא, היום כבר יש כמה, וזה זולג לנבחרות. גם אם הכוכב של הנבחרת הוא לא הפנים של קבוצתו מעבר לים, ע''ע קריסטפס פורזינגיס, זה עדיין הרבה יותר מקלייזה, השחקן נבא הכי בכיר של ליטא בזמנו.

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת הסנופי, נציגי הכדורסל העברי והתנועה הדיסקואית, ביום סיום היורובאסקט 2025, ומכריזים בזאת על סדר אירופאי חדש.

לא עוד 11 נבחרות עם פאסון, שנמצאות מעל לשאר. את הנבחרות הרלוונטיות של הכדורסל האירופאי באמצע העשור השלישי, למיליניום מספר שלוש, אפשר, כמו הרבה דברים טובים, לחלק לשלוש הקבצות. תעיפו מבט, ונרד לפרטים ביחד.

הקבצה 1: יש כוכב, יש עומק

סרביה, צרפת, גרמניה, טורקיה.

הקבצה 2: יש כוכב, אין עומק

יוון, סלובניה, לטביה, פינלנד, ליטא, ישראל.

הקבצה 3: אין כוכב, יש סוג של עומק

ספרד, איטליה, פולין, גאורגיה, בוסניה.

חשוב להבהיר - בין הקבצה 1 ל-2 יש פערי איכות ורמות. זה לא המקרה בין 2 ו-3, שם ההבדל הוא בסגנון הסגל. ב-2022 פולין הדיחה את סלובניה ברבע גמר. גאורגיה או פינלנד? זה היה יכול ללכת לכל כיוון.

חשוב לחדד - חלק לא קטן מהנבחרות בנויות סביב שחקן אחד שבאופן ברור נמצא כמה רמות מעל השאר. לא שאין הסכמה עם ההוא שיטען בתגובות שיאנוליס לרנצאקיס אחלה שחקן (צודק!), אבל פעם עלה מהספסל ספנוליס. ההבדל לא קטן, ועדיין יחי. האשמה אינה על הפורזינגיסים, פשוט אצל הרוב העומק נעלם.

רגע רגע. לא נעלם לגמרי. עדיין יש את סרביה, צרפת (בהרכב מלא) ובאופן משעשע גרמניה, שהפכה לנבחרת העמוקה מכולן (אלופת עולם בלי אייזאה הרטנשטיין ומקסי קלבר, אלופת אירופה גם בלי מו וואגנר). לכולם יש כוכב וברוך השם יש עומק, אבל הן היוצאות מן הכלל. טורקיה נמצאת בין ההקבצה הראשונה לשניה - כוכב בהחלט יש, אבל גם פער לא קטן מהמשך הסגל. מצד שני הצליחו בשנים האחרונות להוסיף מספיק עומק כך ששני שחקני יורוליג לגיטימים כעומר יורטסבן וסרטץ' סנלי שיחקו בערך חמש דקות למשחק בנבחרת שלקחה כסף. היא לא באותן רמות עומקים של האחרות אבל יותר קרובה אליהן מאשר להקבצה הבאה.

הקבצה 2 הומוגנית. למרות שיש פערי עומק ברורים בין יוון וסלובניה או ליטא ולטביה בגדול זה אותו קונספט. ברור לחלוטין מי הכוכב, הפער בינו לבין השחקן השני הכי טוב הוא משמעותי בהחלט והספסל, או אפילו קצה החמישיה, במצב שונה לחלוטין מהקבצה 1. "דילמת סקריולו" לא תהיה כאן. מה גם שעד כה, אף נבחרת שבנויה סביב שחקן אחד ענק לא עשתה גמר. מכיוון שיש הרבה נבחרות שבנויות כמו גרמניה של דירק, זה זמן טוב להסתכל על מה עשתה אותה גרמניה.

אם חשקה נפשכם ביציבות, יתכן שלא זו הדרך, ומכאן שסביר כי כל אליפות אנחנו צפויים לראות נבחרת אחרת כזו נוסקת. הפינים חמודים ברמות על, אבל להמר שגם עוד 4 שנים הם ישחקו על מדליה? עוד חזון.  

היוצאת דופן היא ליטא, שהוכיחה ב-2025 שהיא יכולה להיות תחרותית גם בלי הכוכב שלה, אבל ברור שיש לזה תקרה מסויימת, מה גם שיונאס וולנצ'יונס שליט''א כבר בן 33. עוד 4 שנים... תחשבו לבד. מצד שני אם מטאס בוזליס יתברר ככוכב יורובאסקט וגם יחליט להופיע, יש פה אפסייד או אפילו שדרוג הקבצה.

הקבצה 3 מורכבת מקבוצות שיש להן שחקן נבא שאינו כוכב יורובאסקט (סנטי אלדמה, סימונה פונטקיו, גוגה ביטדזה, יוסוף נורקיץ'), עומק סביר ל-2025 ומסורת של כדורסל, אבל הסיפור של ספרד אומר הכל. למרות הזהב של 2022, הפער בין אז והיום מתבטא בהשוואה בין האחים גאסול – מפלצות על - לאחים הרננגומס - שחקנים טובים בפני עצמם אבל כמאמר וונילה אייס... איץ נאט דה סיים. זוכרים את שלושת הגארדים שהייתם צריכים להשאיר על הספסל הספרדי פעם? בין 5 השחקנים שהובילו את ספרד בדקות ב-2025 תמצאו את ג'ואל פארה (חמווווד), דריו בריסואלה (#קרועליו) וצ'אבי לופס-ארוסטגוי (נשמה של אמא). כולם אחלה, אבל פלנטה אחרת.

פולין סוג של יוצאת דופן, אבל כבר יורובאסקט שני ברציפות לפחות ברבע גמר. למרות כדורסל לא רע בכלל (בזכות מאמן שבקרוב יגיע ליורוליג) היה שם גם הרבה מזל, שזה חשוב לא פחות. ב-2022 הצטלבה לשמינית גמר עם אוקראינה, שאיכשהו סיימה שנייה בבית המוקדם, וב-2025 הצטלבה עם בוסניה-הרצוגובינה שגם כן לא בדיוק אריה שואג ובלתי עביר. האם זה ישרוד גם הלאה? בתנאי שהחברים מהנבא יגיעו.

סוג של יוצאת דופן, נבחרת פולין. צילום: FIBA.BASKETBALL

איך כל זה מסביר את "ההפתעות"?  שתו כוס מים, קחו אוויר ותרשמו.

אם פעם היו 11 ענקיות, היום, כאמור, יש רק 4 וכטבעו של יורובאסקט לא תמיד כולם מגיעים בהרכבים הכי חזקים. צרפת יצאה מהחבורה הזו השנה (ההפסדים שלה היו טבעיים לחלוטין, ממש לא סנסציות,  בהתחשב בסגל וצעירותו). פעם אחרת כוכב אחר נח או מתאושש מפציעה, אחת הענקיות פתאום מפשלת, והכל נפתח – יש "מקום פנוי" בחצי גמר. פתאום הרבה מאד נבחרות יכולות לשחק על מדליה. זה פועל יוצא של שני דברים – הדרך והקבצה 2.  

הדרך למשחק על מדליה הרבה פחות סבוכה. פעם אם אנדרדוגית הצליחה להפתיע נבחרת ענק, ולהשתחל אל הרבע גמר, היא מיד פגשה נבחרת גדולה אחרת שהחזירה אותה לפרופורציות. הדחת בנס את סרביה, ופגשת את יוון הענקית - בלה צ'או. היום עברת את סרביה, וברבע גמר מחכה לך גאורגיה או צרפת עם סגל ב' - פתיר. נפלת על הצד הנכון של הבראקטס ופגשת ברבע גמר את ליטא החבולה והחסרה או נבחרת שתלויה בכוכב אחד וקרסולו.

בנוסף, כשיש כ''כ הרבה קבוצות שבנויות סביב שחקן אחד, הכל הרבה יותר רעוע. אם פעם היה לך במקרה את המאצ' אפ המושלם מול שישקאוסקס, או שהוא נכנס לבעיית עבירות, סתם לא פוגע או נקע את הקרסול (חמסה-חמסה), לליטא עדיין היה את כל הג'מעה, וסביר שהם לא היו בהכרח מרגישים את זה. עכשיו תדמיינו משחק של יוון, פינלנד או סלובניה כשהשחקן הכי טוב שלהן לא בשיאו. זה שביר. מתפורר בקלות.  

אלו לא הפתעות, ולא סנסציות. פולין (חצי ב-22, רבע ב-25) ופינלנד (רבע ב-22, חצי ב-25) הן המראה. אם הן יכולות אז גם הרבה אחרות. זו המציאות של היום והשנים הקרובות בכדורסל האירופאי. מכיוון שלא צפויים שינויים טקטונים בקרוב, ב-2029 יהיו כמעט 15 נבחרות עם סגל מספיק טוב כדי לשחק על מדליה. תתחילו להתרגל. 

איפה הנבחרת שלנו בכל זה? ידוסקס פה עוד כמה ימים.