.png)
.png)
.png)
סגנון, קצב וטקטיקה מכריעים משחקים. עובדה.
- אלעד הופמן
- 23 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 7 דקות
רגע לפני שהליגה נכנסת לפגרת הנבחרת, המחזור השביעי יצא לדרך. בארבעת המשחקים ששוחקו בין חמישי לשבת, ניסינו להבין מה באמת מנצח משחקים בליגה שלנו. האם קבוצות עם סגנון מובהק נהנות מיתרון? האם הכול בסוף מסתכם בכישרון? האם הסטטיסטיקות הברורות, אלו שכל מאמן מדקלם במסיבות עיתונאים, הן המפתח? או שאולי דווקא נתונים נישתיים יותר הם אלו שמכריעים?
איך אומרים בחדשות: יצאנו לבדוק.
באר שבע – קריית אתא (94:80)
בנטוב. אלדד בנטוב. אם היינו עוצרים את עונת 25/26 היום ושואלים מי מאמן העונה עד כה, קשה להאמין שמישהו היה מצביע על מישהו אחר. תמיד יהיו ההיפסטרים שיחפשו את הסיפור האלטרנטיבי (אברהמי לגי'ט), אבל אם נהיה כנים, נכון לעכשיו הבחירה בו היא באנקר. למה? כי קריית אתא לא רק מנצחת, היא מנצחת בדרך שלה. סגנון ברור, זהות ברורה, כדורסל שמבוסס על כאוס מאורגן, הרבה פוזשינים ובעיקר נאמנות מוחלטת ל-DNA שלה.
הנתונים מדברים בעד עצמם: 5 ניצחונות מול 2 הפסדים אחרי הניצחון בבירת הנגב, וכמעט בכל אחד מהניצחונות חוזרת אותה נוסחה: שליטה בריבאונד, התקפות מאוד מהירות ויכולת לכפות על היריבה את סגנון המשחק הזה. זו לא קבוצה "שמתאימה את עצמה למשחק". זו קבוצה שכופה את הסגנון שלה.
נתחיל בנתון מעניין, אולי הכי חריג במשחק הזה: באר שבע ניצחה בקטגוריית נקודות מאיבודים 30–16. לכאורה, זה נתון שאמור לשנות משחק. הממוצע העונתי של ב"ש עומד על 21 נקודות מאיבודים למשחק, ושל קריית אתא כמעט זהה - 22. כאן, ב"ש קפצה כמעט 10 נקודות מעל הממוצע, ואתא ירדה 6 נקודות מתחת לממוצע שלה. בפער כזה, בטח על הנייר, הייתי מצפה שהניצחון ילך לצד הדרומי. אבל הנתון הזה דווקא מלמד משהו הפוך: על ב"ש הוכתב קצב משחק שלא מתאים לה. אתא גרמה לה לשחק מהר מדי, לעבור יותר פוזשנים, ולהיכנס למשחק ריצה שמוציא אותה מהסיסטם. בסופו של דבר, גם כשב"ש הרוויחה מהאיבודים - המשחק כולו הלך למקומות שמשרתים את אתא הרבה יותר.
ההגנה במתפרצות כאמור, לא ניצחה את המשחק אבל הסגנון ובעיקר השליטה בריבאונד - 51 כדורים חוזרים, כולל יחס מדהים של 38-8 מתחת לסל שלה, אפשרה לאתא לשלוט בצבע ולהכתיב קצב גבוה בהרבה מזה שב"ש רגילה אליו. התוצאה הייתה כפולה: לא רק שב"ש ירדה באחוזי הקליעה שלה, אלא היא גם נגררה לזרוק יותר זריקות ממה שהיא רגילה, מה שהעלה את קצב המשחק ולקח אותה מחוץ לאזור הנוחות שלה.
כשהקצב עלה והאחוזים ירדו, אתא הרוויחה את מה שהיא עושה הכי טוב - לתקוף מהר, לייצר נקודות קלות ולהעניש בצבע. זה הוביל ל־48 נקודות בצבע ול-16 נקודות מהזדמנות שנייה, נתונים שמגיעים ישירות מהשליטה בריבאונד ומהיכולת להפוך כל עצירה להתקפה יעילה. כך, בלי דרמה ובלי סטיות מה־DNA שלה, אתא הפכה את המשחק לכזה שמשרת רק אותה ומשם גם הגיע הניצחון.
הרבה מלל על סטטיסטיקה וטקטיקה, אז הנה קצת על שחקנים:
באר שבע קיבלה את התרומה הרגילה מהזרים המובילים שלה (ללא פוסטר שלא נרשם) עם 49 נקודות משותפות של דמפס, אנג'ל ואלבי, ואת התרומה הרגילה והלא מרשימה מהזרים הלא מובילים שלה, 3 נקודות בלבד ב-23 דקות של ויינינג וטוד. בשביל לעשות את הסטפ אפ שאני מאמין שהיא יכולה, היא חייבת לקבל יותר, לא רק מצמד הזרים ווינינג וטוד אלא גם מהישראלים שבספסל, סגל ושיטרית שכרגע לא מצליחים לתרום התקפית. ויטלם המשיך בשלו 12 ו-7 על איבוד אחד, זה משחק ממש טוב שלא עזר להשאיר את הניצחון הנגב.
הזרים של אתא עם 70 נקודות משותפות וביניהם בולט לעין בודי יום. שם תשוקתי, נראה כמו הרע בתיכון בסרט משנות ה-90 וקליעה נקייה כמו אחרי ספונג'ה של שישי. השבוע הוא הוסיף 3 גגות כולל אחד חשוב באמצע ניסיון הקאמבק של ב"ש, מהלך שהסתיים בשלשה של אסייג. הוכששטר ממשיך להיות מועמד חזק לתגלית העונה. עוד משחק סולידי שלו ונתון חריג של +32 במדד הפלוס מינוס. חשבתי שלבאדי יום יש שם תשוקתי, טעיתי.
נס ציונה נגד רעננה (77-85)
יש 3 דברים בטוחים בחיים - מוות, מיסים ועירוני נס ציונה משחקת בשישי צהריים. אפשר להוסיף את ההתאהבות הפרטית שלי כל מחזור מחדש מדסי רודריגז אבל זה לאחר כך. נס ציונה ורעננה נפגשו בשישי, אחת המשיכה את המיני מומנטום החיובי, השניה המשיכה את המומנטום השלילי.
נס ציונה קולעת 76.9 נק' בממוצע למשחק, בעוד שרעננה הרבה מעליה (לא באמת) עם 77.6, טוב למקומות 13 ו12 בהתאמה. ראיתי הרבה את נס ציונה, וזה מאוד לא מתאים למה שהם מנסים לעשות. העובדה שהם היו מאוד חסרים בחמשת המחזורים הראשונים, ובעיקר ללא ברייס בראון חסר המצפון, לא ממש התאימו למשחק מהיר. לא בטוח שאני יכול לשים זרקור על מה שרעננה מנסה לעשות, אבל מבחינתי העובדה שיש לה 2 ניצחונות וגם בהפסדים שלה היא נשארת קרוב, זה סוג של הצלחה.
ניצחון שלישי רצוף של נס ציונה, האם אפשר כבר לעשות מאצ' ממה שהם מנסים לעשות למה שיוצא בפועל? כן. 3 ניצחונות, 83 נקודות בממוצע באותם ניצחונות וגם פציעה של ברייס בראון, לא עצרה אותם. נס ציונה זרקה 44 זריקות ל-2, וקלעה 54 נקודות מאוד דומיננטיות בצבע.
רודריגז, אזובוקיי, קליין וסמית' עם 57 משותפות שחוץ מ-2 קליעות לשלוש הגיעו כולן מלייאפים או הליכה לקו. נכון, היו סלים בהתקפה מסודרת, אבל יפה לראות איך הגבוהים של נס ציונה רצים במעבר לסלים קלים. התקפת מעבר אחת בחצי הראשון, ממש הראתה איך בקורס מאמנים מלמדים על ריצה במסלולים. הגארדים ממלאים את הווינגים, הגבוה הראשון חוצה את המגרש מטבעת לטבעת והגבוה השני שמגיע כטריילר יכול לחתוך לסל או להיכנס מהר לסייד פיק אנד רול במעבר. וויס העיף כדור לבראון ב-45, שחיכה בזמן שאזובוקיי חתך ושקע מתח לסל. רודריגז הגיע כטריילר וקיבל את הכדור בתנועה לסל. ההגנה שהתכווצה לכיוון הגבוה הניגרי קפצה לכיוונו של רודריגז, שמיד הרים האלי הופ קל לסנטר מנס ציונה. טקסטבוק. הנה המהלך:
רעננה ניסתה, בערך, לשחק בכלים שלה. רדפורד ודיארה ניסו לתקוף את ההגנה הרכה של נסצ, שוכמן היה טוב עד שהורחק עם 4 שלשות (מה אתה מורחק?!) וזהו בערך. המשחק שלהם בנוי על הרבה רצון אבל זה לא יספיק לעונה שלמה, הם צריכים, בלי קשר לחיזוק הסגל, לנסות לפתח משהו משלהם. כמו שציינתי כבר על שני הניצחונות שהשיגו, בשלב הזה, כל דבר חוץ מירידה ייחשב הצלחה.
עכשיו על דסי חיים שלי בלב רודריגז. היו אנשים בפיד שלי שלא הופתעו. בכל זאת, שיחק בהפועל תל אביב, הגיע מנאנטר וה-BCL ובסה"כ הוא שחקן עם רזומה. הסגנון של נס ציונה שבו הוא מנצל את היתרונות הפיזיים שלו בהתקפות מעבר או אחרי פיק אנד רול ותוקף מוקדם מאוד מתאים לו. איכשהו, דסי, עבר אצלי מתחת לרדאר, וזה טוב לי, כי כל פעם אני מתאהב בו מחדש.
העמק נגד ראשון (75:89)
ראשון לציון מסתמנת כקבוצה החלשה בליגה. קצת קשה לי לכתוב את זה על קבוצה עם סטיבנס ולטעמי אחד המוכשרים בליגה - קאליל אמאד, אבל הטבלה לא משקרת. גם היכולת לא. ראשון מתבססת התקפית על שחקן אחד, אותו סטיבנס בן ה-35 וזה לא פשוט בלשון המעטה. כל המהלכים שלה מובילים לפוסט אפ או פיק אנד רול לסטיבנס. וזה לא שהוא לא טוב, הוא פשוט לא יכול לסחוב כל כך הרבה. יוסג' גבוה מידי לשחקן בודד.
העמק היא תעלומה סטטיסטית מופלאה, אנמוליה ממש. מדורגת בנקודות ובאסיסטים שביעית, מקום 13 באחוזים ל-2 ועדיין מחזיקה אחרי המשחק ב-6 ניצחונות רצופים. שניה רגע, הנה האוזמן:
תקשיב רגע, יא הופמן. התקפה זה לחלשים. וגם הגנה סטנדרטית. זה נכון שיש התקפות יעילות ואסתטיות מזו של אברהמי, גם ברמת העמק. ראית כמה שאני עדין? מצד שני, האיש לא מרפה. הוא לא מרפה על הקווים, הוא לא מרפה בתוך המגרש והקבוצה שלו הזאת הפסיקה להרפות בעצמה. היא מציקה, היא מטרידה, היא מחליפה, היא מזנקת. לא בדיוק כמו גרסת קרית אתא שלו, לא בדיוק כמו גרסת הנבחרות הצעירות שלו, לא בדיוק הכי מסודר בעולם, אבל תמיד יושב לך על הראש, הכדור והנשמה. הנה הוא מסמן הגנה כזאת והנה הוא מסמן הגנה אחרת, והנה עוד ערבוב ועוד התחכמות ובעיקר עוד רצון עז ובלתי פוסק לנצח כל משחק. וזה עוד לפני הטראש טוק. וזה עוד לפני הסטטיסטיקות. יאללה, הופמן, תן בסטטיסטיקות.
אז העמק כאמור, שומרת טוב, אבל איך? כמו שציין האוזמן, היא לוחצת את הקבוצות שנגדה וזה עוזר לה להוביל את הליגה בחטיפות אבל בעיקר היא גורמת לקבוצה מולה לצאת מהתבניות שלה. הולכים הרבה פנימה? נגרום לכם לזרוק מבחוץ. רוצים לשחק מהר? אנחנו נאט אותכם. נגד ראשון הסיפור לא היה יוצא מן הכלל. כשראון לא משחקת על סטיבנס יש לה שלישיית גארדים מוכשרים - אמאד, גרנט, וויליאמס. הבעיה שהשניים הראשונים מתבססים כמעט רק על חדירות לסל. אז אברהמי בטקטיקה ידועה שלו גרם להם לזרוק ולהחטיא ל-3. אמאד עם 0/2, הגדיל לעשות גרנט וזרק 6 שלשות על קליעה בודדת. אז אמאד ירד בנקודות שלו וכך גם וויליאמס וגרנט. אברהמי חי טוב מאוד עם משחק התקפי מעל הממוצע של קפלן או גוט. האוזמן צדק.
התקפית העמק משחקת בקצב משלה, לרוב זה משגב בפיק אנד רול או תרגיל לקליעה של אדוארדס אבל צריך גם לציין שתמיד אחרי הפאנץ' ההתקפי, מגיעה קריאת מצבים מרשימה שמסתיימת בזריקות מעולות לשלוש. הרבה פעמים הכדור עובר שלושה או ארבעה שחקנים עד שהשחקן החופשי זורק ולרוב גם קולע. באחוזים לשלוש העמק דווקא במקום גבוה בליגה וקולעת ב-37 אחוז מחוץ לקשת. אתמול היא העלתה רמה וקלעה 15 שלשות ב58 אחוז. בסופו של דבר הן שייצרו את המומנטום ברבע הרביעי וניצחו את המשחק.
נתניה נגד הפועל תל אביב (93:70)
לפני הרבה מחזורים בניצחון הבודד של נתניה השנה על רמת גן, עם איזה תוצאה אסטרונומית כתבתי כך:
"אוקי, סליחה רגע, אני מתנצל ממי שדווקא חיכה לאיזה ניתוח מתקדם על המשחק הזה. סליחה מאלה שרוצים להבין מה ניצח לחבורה של עידן אבשלום את המשחק או איזה טיפולים ספציפיים בפיק אנד רול לא עבדו לרמת גן. התחרותית היתה שם וגם מאמץ. מה לא היה שם? לא היה שם שום ניסיון לעשות משהו מעבר לניצול היכולות אחד על אחד ופיק אנד רול של השחקנים. כלום, נאדה, אפס. אחד ממשחקי הכדורסל, מבחינה קבוצתית, הכי גרועים שראיתי. וראיתי".
נתניה מאז החליפה מאמן אבל כלום לא השתנה. את המשחק מול רמת גן היא ניצחה אבל מול המקום הראשון ביורוליג אין לה סיכוי, לא ככה. אסכם זאת כך: הפועל קבוצה כל כך הרבה יותר איכותית שמעבר לסגל והעומק, מנסה לשחק כדורסל מאורגן שיכול, אם מבוצע טוב, לשפר סיכוייה לנצח. נתניה לא. הבלאגן חוגג ולנסות לנתח את זה מול הסטטיסטיקות יהיה סתם מצחיק. עצוב.
מסקנות?
אז האם יש קשר בין סגנון, מאמן וטקטיקה לבין הסטטיסטיקות שמכריעות משחקים? לפחות בסוף השבוע הזה, התשובה היא כן. צריך להודות ביושר ששלושה מתוך ארבעת המשחקים הוכרעו בעיקר בגלל פערי איכות הסגלים, מה שמקשה לזקוף אותם לזכות מאמן כזה או אחר. אבל הניצחון של קריית אתא על באר שבע, מאצ'אפ שהיה שוויוני לגמרי על הנייר, דווקא מחזק את התיאוריה: כשלקבוצה יש סגנון ברור והיא מצליחה לכפות אותו על היריבה - המספרים משתפרים, הכדורסל נראה טוב יותר, ומעל הכול, הסיכוי לניצחון גדל משמעותית. בסופו של דבר, לא רק שחקנים מנצחים משחקים, גם הדרך שבה משתמשים בהם.
יש נבחרת בקרוב אז כולנו אל אל. מזכיר לכם שהכל אבל הכל אמת לשעתה.
תגובות