מכבי ת"א צריכה מנהל מקצועי ערס. וזהו מבחן קולדבלה

בליל שבת, רגע לפני שמכבי ת"א המריאה חזרה מבלגרד הביתה - עם מטען חורג של 101 נקודות על הראש מפריז, 18 קבוצות על הכתפיים בטבלת היורוליג וכמה שעות עיכוב בטרמינל - נטל קלאודיו קולדבלה במפתיע את שפופרת הכריזה של הדיילות וסוג-של-התנצל בפני האוהדים שטסו.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

8:43

"זה היה מסע ארוך עם בעיות בהמראה ומזג האוויר לא היה מחמם במיוחד. לא היה לנו יום גדול, והפסדנו במשחק", אמר במקום להציע בוטנים או לעשות תנועות מוזרות של ניפוח מצופים. "אבל אנחנו מעריכים את התמיכה וההתלהבות שלכם, ואת העובדה שאתם תמיד לצידנו. אני רוצה להגיד לכם שיש לנו קבוצה חדשה, ואנחנו נעבוד קשה ונעשה הכל כדי להסב לכם אושר. זה לא יום קל למסע שכזה, וכולנו רוצים להגיד לכם תודה גדולה. אז תודה רבה. אתם מיוחדים ומביאים לנו גאווה. שבת שלום".

דבריו של המנהל המקצועי האיטלקי התקבלו במחיאות כפיים, ובצעקה שבקעה מאחת השורות האחריות במטוס: "תנצחו בדרבי!".

לכאורה, זו תגובה מיידית וטבעית של אוהד שמבין מה חשוב לו באמת. לפחות כרגע. למעשה, אין לו ולדומיו יותר מדי תקוות, מעבר לניצחון על הפועל ת"א ביום רביעי; כזה שיביא להם גאווה רגעית, אפשרות לטראשטוק ברשתות החברתיות (חשוב ביותר, אני יודע) ואולי קצת אוויר לנשימה. תקוות ארוכות טווח להישגיות? אפילו לתחרותיות? נכון לעכשיו, הסנטימנט הכללי פשוט לא שם.

הייאוש לא סתם כירסם במכבי ובסביבתה, אלא בלע אותה בזמן קצר מאוד. ב-48 שעות לתוך פתיחת העונה הרשמית, ליתר דיוק. הבנה והפנמה מהסוג הזה מחלחלות בדרך כלל אט-אט, בתהליך שנמשך חודשים, והפעם הן שטפו והציפו ברגע. שני הפסדים להפועל ירושלים בטורנירי ההכנה של ישראל, ועוד שניים במחזור הכפול ביורוליג, הציבו רף ציפיות ברור ונראה לעין. כל כך ברור, שהוא לא נראה לעין. כי הוא בכלל לא קיים.

הסיבות לייאוש הזה מגוונות. הן לא מנותקות מההתנהלות המתמשכת של המועדון, מהכעס של חלקים נרחבים בקהל על האדישות והבינוניות של מקבלי ההחלטות, מהיחסים הפנימיים בין הבעלים לבין עצמם, מהמצב הכלכלי והתזרימי העגום, מהיעדר השקיפות לגביו ("התקציב הגבוה בתולדות", שם, שם), מהמחאה שהייתה או לא הייתה ושתהיה או לא תהיה, מחומר השחקנים שרק הולך ומידרדר, ולא פחות מכך (אפרופו הדרבי) מהמבט לעבר היריבה העירונית - שמעמיד באור מגוחך את התירוצים שנשמעים כל העת לגבי השפעותיו הבלתי נמנעות של "המצב".

כל אחת מהנקודות האלה היא בעיה בפני עצמה במרקם המורכב והמסובך שביחסים בין מועדון לאוהדיו. אבל אנחנו כאן כדי לדבר על מי שאמור להיות האחראי המרכזי להחלטות המקצועיות, ולשאול מה מידת האשמה שלו במצב.

במציאות רגילה, קולדבלה היה הכתובת ללא מעט חיצים על הסגל שנבנה הקיץ ביד אליהו. ובואו - גם במידה לא מבוטלת של צדק: מה זה הקו הקדמי הזה, שמורכב מסוללת פאוור פורוורדים, סנטר אחד שהוא לא יותר מסנטר שלישי, ועוד רוקי שלא מבין היכן נחת ולעולם לא ילבש צהוב? ומי אמור לנהל את ההצגה הזאת ולהיות הרכז ובעל הבית? ועל גינוני הכוכבות המוגזמים של לוני ווקר לא היה אפשר לדעת מראש? ואיך יכול להיות שהקהל כבר מספיק להתגעגע מהר לדמויות שלפני רגע הצעידו את קבוצתו למקום ה-16 (מתוך 18) ביורוליג בעונה שעברה? והאם ביום מן הימים תצליח מכבי ת"א להנחית מחליף לבונזי קולסון?

בשנים קודמות ובפלטפורמות אחרות כבר היינו משחיזים את המקלדת, ואיכשהו קולדבלה מצליח להישאר יחסית נקי מול הביקורת הזו. למה, בעצם? ולאן זה מוביל, בעצם?

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_51a97506c23f47f5b63e84a6370668cb/1080p/mp4/file.mp4

ראשית, המנהל המקצועי החדש צלל מראש לסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, והרחוב הספורטיבי בישראל (איזה מונח יפה וחסר משמעות) מספיק אינטליגנטי וישר כדי להבין זאת. זה לא רק השילוב הקטלני שבין היעדר כסף לבין היעדר בית לבין היעדר הנהלה שמסוגלת לתפקד - אלא גם האיחור הכל כך לא אופנתי שבו הוא נזרק לזירה.

בטור הפתיחה שלי להדיסקו הבאתי את הצמד נייג'ל וויליאמס-גוס ומוזס רייט כדוגמה מוחשית לצרה שאליה הכניסה את עצמה מכבי ת"א. הכותרת שעל פיה היא הפסידה בקרב על השניים הללו לז'לגיריס קובנה הקטנה היא מביכה; המציאות - שעל פיה בכלל לא התנהל שום קרב - היא כבר ממש מעליבה. המועדון הליטאי לא גייס את שני האקסים של אולימפיאקוס בנקודת זמן נדירה או בלתי מקובלת. זו פשוט הייתה נקודת זמן שבה קבוצות נורמליות עסקו בגיוס שחקנים, ומכבי עסקה בלהיות מכבי.

אבי אבן התפוטר ב-17 בספטמבר אשתקד. ב-16 באפריל השנה, מקץ שבעה חודשים, הפצצתי בכותרת אצל האקסית ש"קולדבלה החל לעבוד ונחת בישראל". בפרק הזמן הזה, ממלא המקום היה דייויד בלאט, והמועדון כולו קלע את עצמו לסחרור מטורף. הוא נע סביב הניסיונות שלעולם לא תמו לתקן את הסגל של אותה עונה, ובעיקר סביב מלחמות הבעלים. אחת מהן הייתה על קולדבלה: ככלות הכל והתמונה, מדובר במנהל המקצועי הראשון שלא מזוהה במידה כזו או אחרת עם הצד (המיליציה, האוזמן. המיליציה) של משפחת פדרמן. לא כולם אהבו את זה, וגם דאגו להביע זאת. נחשו מי.

רק נחדד את זה, ברשותך. בדיוק כמו המנהלים המקצועיים הקודמים, קולדבלה לגמרי מזוהה עם מיליציה. רק, כאמור, עם המיליציה השנייה. ליתר דיוק, עם תת-מיליציה. או עם החלק שהופרד מהמיליציה. עזבו, הבנתם לבד.

כשקולדבלה החל לעבוד בפועל, וויליאמס-גוס ורייט כבר היו חתומים בז'לגיריס. והם רק דוגמה, כמובן. תנאי הפתיחה שלו היו קשים כאמור, ומכבי ת"א - כמו בשנה שלפני - החלה את מלאכת הבנייה בשלב מאוחר, אפשר לומר אפילו אחרי הבאזר, למרות שידעה איזו עבודה מצפה לה. באיזשהו שלב בקיץ, עם או בלי קשר לשרירים שארגון "הגייט" החל לנפח (עם קשר, עם קשר), הבעלים הבינו שאין להם ברירה אלא לשדר שהם פותחים את הכיס, והנחיתו את ווקר באחד החוזים הכבדים בהיסטוריה של המועדון.

עד כאן הכל נכון, רק שבפועל, החתמתו של ווקר הובילה לשינמוך של השחקנים האחרים שלצידו. עובדתית, האחרים הובאו בפרופיל נמוך ובכסף קטן. ג'יילן הורד נשאר במיליון דולר, טי.ג'יי ליף הובא בסכום דומה (אולי קצת נמוך יותר), ואף אחד מהזרים החדשים לא מרוויח יותר מאזורי החיוג של 600 אלף דולר בעונה, ויש כאלה שמסתפקים גם בחצי או שליש מכך.

אז האם קולדבלה הוא הראש ולכן הוא אשם, או שפשוט לא העירו אותו בזמן? לפחות במקרה הזה, נראה ששתי התשובות נכונות. במובן מסוים, הוא עצמו והמועדון שסביבו משלמים כעת בריבית על חוסר ההיכרות שלו עם המערכת שאליה הגיע. עם ה"ערסיוּת" שעוד לא גילה בעצמו, והיא כל כך קריטית ונדרשת כדי לרבע מעגלים, לחרוג מתקציבים ולעשות עוד כל מיני דברים שיובילו לשורה התחתונה - לבנות סגל טוב, או לפחות ראוי.

קולדבלה, גם אם לא עבד באחד ממועדוני הפאר של אירופה, נחשב עדיין לאישיות מקצועית מוערכת - כמעט ברמת הקונצנזוס. וככזה, וגם לאור האלטרנטיבות, הוא ראוי לתקופת חסד. יחסי העבודה שלו עם מעסיקיו, וגם עם המאמן עודד קטש, נותרו חיוביים וטובים עד כה, לא מעט בגלל האישיות של האיטלקי עצמו. הנה, בסעיף הזה מכבי ת"א התקדמה והבריאה: בניית הסגל נעשתה בהרמוניה יחסית, בלי הנחתות מתוקשרות וללא מאבקי אגו. לפחות על פני השטח.

רגע, אלה חדשות טובות? ביחס למה שהתרגלנו מהמועדון הזה - בוודאי. אבל מנהל מקצועי לא נמדד רק ביכולתו להנחית גניבות או להביא שחקנים מתאימים (טוב, בזה הוא פחות הצליח). הוא נדרש גם למקסם את הסיטואציה ולשפר אותה. בזה, אגב, ניקולה וויצ'יץ' היה לא רע בכלל. ואת זה ה-GM הנוכחי לא עשה.

אולי הוא באמת ג'נטלמן ואיש מערכתי, שרוצה לשדר לבעלים את מקצוענותו ולעמוד ביעדים הכלכליים שהוצבו בפניו. אבל אם זה כך, יסלח לנו הקלאודיו, הוא פשוט לא מפנים לאן הגיע.

מרסיו סנטוס. סנטר אחד שהוא לא יותר מסנטר שלישי (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל)

ועם כל הכבוד לנסיבות המקילות, בסוף, תקופת המבחן שלו מתחילה עכשיו. והיכן הוא יימדד? היכן שכל קודמיו נכשלו. נהוג לומר שרוב העבודה בעונת הכדורסל נעשית בכלל בקיץ, בשלב הבנייה. ובשלב הזה, אפשר לומר כבר די בוודאות, מכבי ת"א לא בדיוק הצליחה. עד כדי כך אנחנו עדינים. הבעיה של הצהובים היא שהיסטורית, שלב התיקונים היה תמיד נקודת התורפה שלהם. תסתכלו על טרביון וויליאמס ומריאל שאיוק, ותבינו. או על ג'ו תומאסון. או על סולימאן בריימו. וזה רק משלוש השנים האחרונות. אפשר להמשיך בניים-דרופינג הזה גם עשורים לאחור.

רק שהפעם נראה כי המצב חמור בהרבה. כדי להציל את העונה הזו, תידרש מכבי להצליח היכן שנכשלה במשך כל הקיץ האחרון. והיכן שנכשלה בכל אחד מעשרות החורפים הקודמים. העניין הוא שהפעם הכישלון היה מפואר במיוחד, ולכן בדיוק בנקודה הזו יבוא הטסט המרכזי של קולדבלה. איזה תקציב יצליח לגייס כדי להנחית לפחות שני שחקנים (סנטר ורכז) שיהפכו את הקבוצה שלו לתחרותית? מי השמות ומה האיכות שיביא אל הפרקט? ומתי, אם בכלל, זה יקרה?

מה שמכבי ת"א צריכה כרגע זה GM ערס. אחד שיהפוך שולחן, ולא יידבק לכיסא. הוא חייב, והיא חייבת, לראות אותו מתחרפן, וצועק, וזועק, והופך שולחנות, ומסביר שככה אי אפשר להמשיך, והוא יודע, כי הוא גדל באיטליה של וארזה וטרוויזו ובולוניה וטרייסטה וסיינה, ומבין איך הקריסה הזאת נראית ונשמעת. האם הוא מסוגל לפשוט את חליפת הג'נטלמן ואת כובע הדיילת ולעשות את זה?