היא ניצחה כבר בבולגריה. ובמונטנגרו. ובספרד. ובצרפת. ועוד פעמיים בבולגריה. ובבוסניה. וכן, גם בהרצגובינה. ושוב בבולגריה. ובאיטליה. ועוד פעם בבולגריה. ועוד אחת באיטליה. ואתמול זה קרה: הפועל ת"א ניצחה בישראל.
זה לא היה הבית האמיתי שלה, אלא בירושלים. וזה לא היה הכדורסל האמיתי שלה, אלא יותר כזה של הכוכב האדום בלגרד. אבל זה היה הניצחון האמיתי שלה. הניצחון ה-12, שמבטיח לה לפחות עוד שישה ימים במקום הראשון ביורוליג. אפילו אם תפסיד מחר באואקה. איזה דבר זה.
זבזדה ניסתה לעשות להפועל את מה שעשו לה אולימפיאקוס, פנרבחצ'ה וריאל מדריד: להאט, ללחוץ, לעוט, לקפוץ, לשרוט, להרביץ, לדבלטם (מלשון דאבל טים, נו) ולהוריד את הסקור. היא עמדה כמעט בכל המשימות. חוץ מאחת: לנצח. ולמה הגדרנו את זה "הניצחון האמיתי"? כי הפועלים הצליחו לצאת עם ה-W גם כשיריבה מהצמרת מוציאה אותם מאזור הנוחות שלהם.
התאמה מקצועית? הפקת לקחים? קיצור הרוטציה? מאגר בלתי נגמר של שחקני קלאץ'? כל התשובות נכונות, או לפחות רובן. אבל במשחק ראשון בישראל, גם אם זו הארנה ולא יד אליהו, עם גב של 7,000 אוהדים, אנחנו ניתן חלק מהקרדיט לחזרת הביתיות. וכל מה שייכתב כאן נגזר מכך, באופן כזה או אחר.
ואסילייה מיציץ'. יש לנו קצת בעיה
ניתן כבוד למבוגרים, ונתחיל מוואסילייה מיציץ'. בביקורו האחרון כשחקן יורוליג בארץ הקודש, בדצמבר 2022, הוא פגע ב-4 מ-11 מהשדה והפסיד עם אנאדולו אפס למכבי ת"א. בביקור הלפני אחרון, או ליתר דיוק ב-16 בדצמבר 2021, הוא נתקע על 1 מ-9 וניצח עם אותה קבוצה את אותה יריבה. ואתמול, 16 בדצמבר 2025, כאילו כלום לא השתנה. שוב ואסה בישראל, שוב הוא מספק הופעה מחרידה (1 מ-8, לא קרה מאז המשחק ההוא מלפני שלוש שנים), ושוב הוא בצד המנצח.
ראו עליו שהדרבי הפרטי מול האקסית חשוב לו. הוא היה אקטיבי לאללה בחמש הדקות הראשונות, והספיק לצבור בהן שתי זריקות, שלושה אסיסטים וגם שתי עבירות, אבל ללא סלים. את הסל היחיד שלו קלע מיציץ' בדקה ה-27, והישווה בשלשה ל-54:54. ואחריו הגיעו עוד ריבאונד, ואסיסט לצליפה של אלייז'ה בראיינט, ובאופן כללי, דקות הריצה היפות ביותר של הפועל (2:12, בשתי דקות וחצי) התנהלו בהנהגתו.




