למה לא כל יום גולדן סטייט

בלילה שבין שבת לראשון הודיע מתאבק העל ג'ון סינה על פרישה לאחר קריירה מפוארת. כולנו יודעים שסינה הוא אחד מגיבורי הילדות של דני אבדיה. אין באמת קשר ישיר בין המתאבק העל־אנושי לכדורסל של אבדיה, חוץ מדבר אחד: לפעמים אתה מסתכל על מישהו לאורך זמן, בוחן כל צעד וכל מהלך, ומבין שיש שחקנים שהמוזיקה שלהם הולכת איתם לכל מקום. ובדיוק כמו סינה, גם דני הוא טיפוס של נוכחות - לא תמיד הכי רועש, אבל כזה שבלעדיו משהו במופע פשוט לא עובד. אז כן, זה טור על הניצחון של פורטלנד על גולדן סטייט, אבל זה גם טור על נוכחות, על שליטה שקטה, ועל שחקן שלא חייב להיות הכי בולט על המגרש כדי להיות בעל הערך הגבוה ביותר.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של hadisco.co.il יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים