זה לא שבור, אז למה תיקנת? על הפסד, שריטות, עצבים ופרופורציות

כדי לנצח את גירסת היורוליג המלאה והעמוקה של הפועל ת"א, צריך לעשות מעשה קיצוני: לעצור אותה על 58 נקודות (קאלימרה, אולימפיאקוס). או להראות שלפחות לערב אחד אתה טוב ממנה במה שהיא כל כך טובה בו, ולקלוע עליה 103 נקודות (בוקר טוב, מכבי ת"א). או לשרוט ולהרביץ, ולאפשר לה להגיע רק ל-68 נקודות (גוניידין, פנרבחצ'ה).

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:17

את סימני השיבוש אפשר היה לזהות כבר מהפתיחה. שתי הקבוצות החטיאו את 7 הזריקות הראשונות שלהן, ו-3:58 דקות נדרשו לג'ונתן מוטלי כדי להבקיע סל בכורה לקבוצתו, אי שם מעבר לקשת. השלשה הזו של הסנטר-לשעבר (למה לשעבר? פרטים בהמשך) הספיקה כדי להביא יתרון. רק שהצ'אקרות נחסמו בשלב מאוחר יותר.

2:48 דקות לסיום המחצית הראשונה, העלה קולין מלקולם את האדומים ל-21:28. נשמע אופטימי ומבטיח, אבל כבר אז הם ידעו שזה לא זה. הרי יומיים קודם, מול באסקוניה, באותו שלב של המשחק היו להם כבר 50 נקודות עגולות ומרשימות. אלא שמאותו רגע, ולמשך 6:30 דקות, נקלעה ההתקפה הטובה והפורייה ביורוליג לקיפאון ולשיתוק. גם הפסקה של רבע שעה לא עזרה.

ירד לראשונה מדאבל פיגרס, אנתוניו בלייקני. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

פנרבחצ'ה רצה בזמן הזה ל-0:17, ובחסות השריטות, ההרבצות, ההיצמדויות, האגרסיביות, האינטנסיביות ועוד כמה מילים שנגמרות בסיביות - היא נעלה את אזור הצבע בפני כל מי שפינטז להיכנס אליו. אלה המספרים שהעמידה הפועל בזמן הסטריק השלילי שלה: 5 איבודי כדור (אחד מהם בעבירת תוקף), 0 מ-5 לשלוש, ורק זריקה אחת לשתיים. שהוחטאה כמובן.

יש משהו מתעתע בפנר. שרונאס יאסיקביצ'יוס לקח חבורה של פנטזיסטים שופעי כישרון ויכולת אישית, והפך אותם לחיילים ממושמעים. ווייד בולדווין עבר אצלו תהליך של סירוס (סליחה, אין לי דרך אחרת לתאר את זה), ואחרי חבלי לידה קשים ממש - הפך לרכז מאולף - שאמנם קולע 13.9 נקודות למשחק, אבל יש לו העונה יותר אסיסטים מסלי שדה. סנטר? זה אוברייטד אצלו. מתברר שאפשר לזכות ביורוליג גם עם קם בירץ' וניקולו מלי בעמדה הזו.

הקצב האיטי והמבוקר, ההגנה המעיקה והמציקה, העצבים והנרגנות - כל מה שמסמל את ההפך ממה שהיה שאראס השחקן (טוב, חוץ מהעצבים והנרגנות שהיו שם כבר אז) - רק הלך והחריף העונה. טיילן הורטון-טאקר אחלה, באמת אחלה, והוא עוד יהיה הרבה יותר טוב כשיתרגל לכדורסל האירופי, אבל הטורקים הבינו שבעידן פוסט מרקו גודוריץ' ובעיקר נייג'ל הייז-דייויס הם יידרשו לחפור את דרכם לצמרת. לא בטוח שזו תהיה אותה צמרת שבה התמקמו לפני חצי שנה באבו דאבי, אבל בטוח שההגנה היא זו שתוביל אותם לאן שתוביל.

וויד בולדווין. עבר סירוס לרכז מאולף

וזה בדיוק ההיפך מהפועל ת"א, שהחליטה כי הכישרון הוא זה שיוביל אותה לאן שיוביל. היא נשענת על היכולת האישית של הגארדים שהביאה בכל כך הרבה כסף, והיא משחקת הרבה יותר 1 על 1 ובידודים מאשר 5 על 5 ותרגילים, והאמת היא שברוב המכריע של המקרים זה בסדר גמור. הרבה יותר מבסדר גמור. היא באמת כל כך איכותית, מנוסה, עמוקה, מוכשרת ובעלת אופי כדי לנצח וגם לקלוע 114, 109, 103 ו-100 נקודות. אבל לעומת כל אלה יש עובדת ביניים נוספת: כשהאדומים נתקלים בפנרבחצ'יות ובאולימפיאקוסים של העולם, הם צריכים להמציא את עצמם מחדש. ואת זה, עד עכשיו, הם לא הצליחו לעשות.

כך, גם כשנדמה לפעמים שהכלים הם בלתי נגמרים, מתברר שיש להם איזשהו סוף. בערב שבו אנטוניו בלייקני יורד לראשונה העונה מדאבל פיגרס (בוא'נה, אנחנו כבר במחזור ה-11), וכשבולט כמה קשה לוואסילייה מיציץ' להשלים 110 דקות בתוך שבוע, וכשכריס ג'ונס מכדרר עצמו לדעת ולא מוצא או בכלל מחפש פואנטה התקפית, פתאום הפועל נראית פגיעה מול סוג מסוים של יריבות.

קל לדבר על הגארדים, כי הם אלה שמגדירים את הקבוצה הזו, אבל את השינוי ניסה דימיטריס איטודיס להביא דווקא מהרוטציה בין שחקני הפנים. בניגוד לגמר גביע ווינר שהיה ולדרבי בליגת העל שממש עוד מעט יהיה, חסרונו של תומר גינת לא אמור להיות מהותי ומשמעותי מדי בניהול הסגל ביורוליג. אבל הוא שינה הרבה. יותר מדי. והשאלה שצריכה להיות מופנית למאמן היווני היא: זה לא היה שבור - אז למה ניסית לתקן?

בהיעדר פאוור פורוורד זר טבעי ואיכותי, היה ברור שאיטודיס יצטרך לתמרן. למשל, לשחק פה ושם עם מוטלי לצד דן אוטורו ולא רק במקומו. לדוגמה, לפנות מדי פעם למחוזות הסמולבול ולהציב את קולין מלקולם כמספר 4, לצד שלושה גארדים. אבל מה שעבד, ומשום מה כבר לא קורה, זה הליינאפ שפתח באופן קבוע: איש וויינרייט כגבוה שני לצד אוטורו.

מרגע שגינת הושבת, החליט איטודיס לפתוח עם מוטלי ואוטורו יחד. והוא הולך במסירות מוגזמת אחרי הקונספט הזה, עד שוויינרייט הפך לשותפו הקבוע של טאי אודיאסי בסקנד יוניט. ואז נוצר אפקט דומינו שמבלגן לחלוטין את הצבע: הפועל כמעט לא משתמשת במוטלי כסנטר; ומשתמשת יותר מדי באודיאסי; ומונעת מוויינרייט ליהנות מהשילוב האידיאלי שהיה לו קודם לכן. בקיצור, כבר אמרנו, בלאגן.

ברבע הרביעי זנח איטודיס את הרכב שני הגבוהים. ואפילו את הרכב הגבוה האחד. הוא הציב את וויינרייט בעמדה מספר 5, כדי לנסות ולצאת מהשבלונה של המשחק, להגביר את הקצב ולשבור את חומת הצב שכפתה פנרבחצ'ה. לכאורה, רעיון יצירתי וטוב, ואכן, האדומים קלעו 24 נקודות (אחרי 13, 15 ו-16 בשלושת הרבעים הקדמים), אבל גם שילמו את המחיר הגלום בסיכון הזה: ב-30 הדקות הראשונות הם הובילו 26:29 במאבקי הריבאונד, וב-10 האחרונות - עם הליינאפ הנמוך - הובסו 13:3. וככה לא מנצחים.

למה לשנות דימיטריס? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

בחייה של קבוצה, ובחייה של עונת יורוליג, יש גם אירועים כאלה. נכון, הסלוגן הקבוע אומר ש-Every game matters, ואף אחד לא יזרוק משחק מיוזמתו, אבל קשה לצאת ממחזורים כפולים עם 0:2. הפועל ת"א מחזיקה עדיין במאזן הטוב ביורוליג, אז יאללה, עזבו שטויות. יש דרבי.

נ"ב: רגע רגע, אל תלכו לשום מקום. 68 נקודות ב-98 דקות. 66.6% לשלוש. 20 מ-22 מהעונשין. 7 ריבאונדים בממוצע. וגם 3.3 אסיסטים. וסחיטת 8.6 עבירות. ובסך הכל, מדד 102. אלה הנתונים שהעמיד אלייז'ה בראיינט בשבוע האחרון, בשלושת המשחקים מול דובאי, באסקוניה ופנרבחצ'ה. כמה ששרה הכלה הטרייה: פנומנל.