כדי לפרשן כדורסל צריך להיות גם קצת מורה להיסטוריה. הרי הנרטיב שעל פיו מסקרים את מה שקורה, חייב להיגזר ממה שהיה כאן במשך עשרות שנים. היה - ואיננו עוד. לכן, בבואנו ללהג על עוד הפסד של מכבי ת"א, אי אפשר שלא להיזכר בימים שבהם איימה על כרטיס לפיינל פור. ובהתיישבנו לספר על עוד ריקוד והצגה במחזמר של הפועל ת"א, אין אלא להתפעל מהספרינט המטורף והכל כך מהיר שלה לצמרת. אין שום קשר אמיתי בין הדברים הללו לבין כדורסל - המשחק הזה שבו פשוט משחקים 5 על 5, ומעניקים את הניצחון לקבוצה שקלעה יותר.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:19

אלא שאם ניצמד למציאות האקטואלית, תיאור אירועי אמש במינכן ילכו בערך כך: וואלק, זה דווקא היה הפסד סבבה. סולידי כזה. כן, היו שם כמה דקות שבהן פנרבחצ'ה ברחה ל-20 הפרש, אבל באמת שלא היו קטסטרופות יוצאות דופן. לא עוד חגיגה של 58 נקודות במחצית מהכוכב האדום בלגרד או ממכבי ר"ג, לא עוד יתרונות אסטרונומיים שנעלמים ומתהפכים ברגע, ואפילו היה קאמבק שכמעט הצליח. סליחה, למה ציפיתם במפגש בין אלופת היורוליג לקבוצה שיכולה לטפס למקום ה-19 מתוך 20 רק עם הפסד של וילרבאן הערב במילאנו? (דיר באלאק, אטורה מסינה. לקחתי אותך כמאמן בפנטזי)

אז אתמול, בזמן שהפועל ת"א שברה מחדש את שיא הקליעה העונתי ביורוליג (114, חמישה ימים אחרי שהציבה בעצמה את הרף על 109) והביסה ב-25 הפרש את באסקוניה, היא קיבלה 35 נקודות, 9 אסיסטים ומדד 49 מצמד הגארדים המובילים שלה, ואסילייה מיציץ' ובעיקר אלייז'ה בראיינט. ובאותה שעה ממש, רק לשם ההשוואה וההטרלה, קאש ווינסטון וג'ארד הארפר הרשיתו 56 נקודות, 11 אסיסטים ומדד 64 בניצחון של הפועל ירושלים על נפטונאס ביורוקאפ.

ומה עם לוני ווקר וג'ף דאוטין? פחות. 3 מ-16 מהשדה, 15 נקודות, 2 אסיסטים, מדד 12. אז נכון: למכבי הייתה יריבה קשוחה יותר מלהפועל, וקשוחה הרבה יותר מלירושלים. אבל אתם יודעים שזה הרבה יותר מזה.

דאוטין, שלא ראה מגרש ב-45 דקות מול מונאקו, קיבל הפעם 24 והיה הגארד ששיחק הכי הרבה בכחול-זהב. ווקר, שפתח בחמישייה ונקלע לאחד הימים שבהם לא ימצא את הטבעת גם אם היא תבעט לו בישבן, ראה את כל הרבע הרביעי מהספסל - עד שהוכנס כמוצא אחרון ל-58 השניות המסיימות. המטוטלת הקיצונית הזאת מלמדת כמה עודד קטש מתקשה למצוא את הליינאפ הנכון עבורו, כמה הוא לא מצליח לבנות היררכיה, כמה הוא לא מאמין בחומר הגלם שיש לו. ג'י, מעניין למה.

והשניים האלה לא לבד: ג'ימי קלארק סיים עם 0 נקודות ו-0 אסיסטים, ולפחות תמיר בלאט מסר 7 כדורים שהובילו לקליעות, ושבר בצורת בת 12 ימים (44 דקות במונחי כדורסל) ללא סל. ומן העבר האחר, שאלת ה"מה אם" צפה מחדש בכל כדרור של ווייד בולדווין, שבתחילת דרכו בטורקיה סורס על ידי שרונאס יאסיקביצ'יוס, והיום מנהל את המשחק כמו רכז ממושמע ומאולף. עד כה העונה הוא חילק 57 אסיסטים וקלע 54 סלי שדה. אנחנו מדברים על ווייד פאקינג בולדווין, כן?

שטויות, בקטנה, לא נורא. תוך שבועיים-שלושה, גג חודש וחצי, איפה לונדברג מצטרף. מי אמר שבמכבי לא חושבים קדימה?

סיימנו עם הגארדים. בואו ניכנס פנימה. לפני שבועיים פירקנו את הצהובים על 24 הריבאונדים בהתקפה שספגו מהכוכבים האדומים. אומרים שכדורים חוזרים הם עניין של רצון ומשמעת, לא? אז הנה, בשבוע שעבר הם ניצחו את מונאקו במאבק (אבל ספגו 4 אופנסיב בהארכה, שלא לדבר על 9 נקודות מהטבעות, קרש סל ובונוס מהעונשין בתוספת הזמן), וגם אמש מצבם בתחום הזה היה סביר בהחלט. הם היו שווים לפנר במלחמת הלוחות והפסידו רק 41:38, לא לפני שקטפו 20 ריבאונדים בהתקפה.

20 ריבאונדים בהתקפה. כלומר, 41% מההחטאות של מכבי - נחתו בידי שחקניה. זה אחוז המרה טוב המורה על תשומת לב מיוחדת שניתנה לסוגיה, ושאיפשר לקבוצה להישאר קרובה והותיר אותה במשחק ממש כמעט עד הסוף. רק שהזדמנויות שניות אינן מספיקות; השאלה היא מה עושים איתן.

זמן מספרים: 2 מ-7 ברבע הראשון. 3 מ-6 בשני. 3 מ-7 בשלישי. 4 מ-7 ברביעי. בסך הכל - 12 מ-27. כלומר - 44.4%. אלה האחוזים העגומים של מכבי ת"א מתוך הצבע. ממש מתוך הצבע, מאזור הסמיילי של עבירות התוקף ועד לטבעת עצמה. 44.4%. סליחה מראש על ההטרלה הנוספת: ליריבה העירונית יש אחוזים עונתיים די דומים (40.9%) ל-ש-ל-ו-ש.

הרכב הגבוהים עבד לא רע. רומן סורקין (צילום: Begum Unal)

קטש, ששידר לאחרונה חוסר סבלנות כלפי ההגנה של רומן סורקין, פתח איתו ועם ג'יילן הורד. וחזר אליהם כשטי.ג'יי ליף לא נכנס טוב למשחק. אבל את הרבע סיימה מכבי עם 4 מ-17 מהשדה, ובמחצית הבין המאמן שבלי הבן-של, קצב הקליעה עלול להישאר על 60 נקודות במשחק. את הקאמבק ביצעה הקבוצה בהרכבי שלושה גבוהים - בהתחלה עם וויל ריימן בעמדת הסמול פורוורד, ואחר כך עם ליף, הורד וסורקין יחדיו. זה עבד לא רע בכלל מול הקו הקדמי האפרורי של פנרבחצ'ה.

שטויות, בקטנה, לא נורא. תוך שבועיים-שלושה, גג חודש וחצי, יתחילו לחשוב על צירוף סנטר לצד סוללת הפאוור פורוורדים המרשימה (באמת) בסגל הבלתי מאוזן הזה. מי אמר שבמכבי לא חושבים קדימה?

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!