הפוקוס של הכדורסל המקומי השבוע הלך לכיוון של מכבי תל אביב. שחזרה הביתה, ליד אליהו הישן. שאולי פתאום מצאה איזשהו מומנטום. שמי מאנשיה פתאום מדבר בקול על פליי אין או פליי אוף או פליי לא סביר אחר. ולא שאנחנו חלילה חושדים בכשרים מתוך המערכת של הקבוצה האדומה, אבל תגובת נגד תקשורתית פתאום הונחתה בדמות דיווח על פאקינג מריו הזוניה שבדרך. למה לא? העניין הוא ששליטה בנרטיב התקשורתי היא חשובה לגמרי, כפי שמוכיח לנו לא אחת מיסטר עופר ינאי. מצד שני, מי בכלל צריך נרטיב כשהקבוצה שמעולם לא הייתה כאן מוליכה עדיין, כשהיא לבדה, את טבלת המפעל של הליגה השניה בטיבה בעולם?

היופי האמיתי שבדבר

כתבתי את זה לא אחת ודיברתי על זה לא שתיים, ועדיין, אין מופלא מכך שחלק משמעותי מאוהדי הפועל תל אביב מצקצקים אל מול הקבוצה הזאת שלהם, שחובטת בטובי הקבוצות שיש ליבשת הישנה להציע. כי מה זה בכלל הכדורסל הזה שבו לא מוסרים ואיך זה שלא משחקים ישראלים ובכלל היורוליג הזה ממש לא ברמה ואם רק היה מאמן כמו קטש אז אוהוהוהו מה שהיה קורה. יכול להיות שלא פחות ממעמדה הבלתי סביר באירופה, הנהי הזה, לא פחות, הוא היופי האמיתי שבדבר.

הפועל תל אביב הזאת כל כך טובה, עמוקה ומוכשרת שהיא יכולה לבחור את הדרך שבה היא מנצחת, כולל במשחק סופר קשה מול יריבה שטרם הפסידה העונה בביתה. כמו נבל סדיסט מהסרטים, היא יכולה לשאול את הקורבן התורן באיזה אופן הוא מעדיף שהסבל יגיע. כמו במיתולוגיה של מגרשי כדורגל, היא יכולה לשאול את השוער באיזה צד הוא רוצה לחטוף את הפנדל. היא עד כדי כך מאיימת, עד כדי כך היא בטוחה בעצמה. וכן, מאומנת.

מאומנת

החבר הירש כתב וואחד טור מקיף ומעולה על המשחק מול בולוניה. אשתדל לא לחזור על דברים ולהתמקד בכמה נקודות קטנות. הבעיות ההגנתיות של הפועל תל אביב במחצית הראשונה הגיעו משילוב של כמה דברים: הטיפול ההגנתי המצוין באדווארדס (בגדול, מכוונים שמאלה) הותיר כמה חרכים פתוחים מאחור; בעיות תקשורת (ואולי לא רק תקשורת) בחילופים ההגנתיים; פתאום הגיע ההאקט הזה וחבט בעוצמה שצמצמה מרחקים ששחקני הפועל תל אביב צריכים כדי לכדרר ולהרים את הזריקה.

תוסיפו לכל זה גם אחוזים טובים מאוד של בולוניה לשלוש ותקבלו מתכונת למחצית שבה ההגנה מרגישה לא קיימת. ואפילו כשהגיעה החטאה נדירה מבחוץ של אלסטון כשתי דקות לסיום הרבע השני, זה קורה אחרי בעיית תקשורת במשולש ההגנתי אוטורו-מיציץ'-בלייקני שמובילה להנפת ידיים ותחושת תסכול של האחרון.

עכשיו מוסיפים לבעיות ההגנתיות הללו את הכדורסל התקוע שהפועל תל אביב יודעת להציג לאחרונה, ומקבלים את התלונות המוכרות והחוזרות כלפי דמיטריס איטודיס. ואני אומר, בפראפראזה על תשדיר הבחירות של קדימה בראשות שאול מופז, מי אתם (או אנחנו) שתדרכו על דמיטריס איטודיס?

כי עזבו רגע את ההיסטוריה המעוטרת. הבנאדם אשכרה מאמן את הקבוצה שבמקום הראשון ביורוליג. ואם אתם חושבים שזה רק בזכות השחקנים, זה רק מגדיל עוד יותר את החלק שלו בניהול העסק. בניהול ההצגה. בניהול הקרקס הנודד.

וזוכרים את החילופים ההגנתיים שגרמו לבלאגנים? ובכן, לפחות שתי חטיפות שעשו הבדל גדול הגיעו בדיוק אבל בדיוק מהמצבים האלו. גם החטיפה של בראיינט במצב 69-67, אחרי חילוף מול אדווארדס וסמאילגיץ'. גם החטיפה של בלייקני במצב 72-67 שבלבלה את מורגן, אחרי חילוף הגנתי. הכי קל ללכת לפתרונות אחרים ולהמציא את הגלגל, אבל המלאכה האמיתית באה לידי ביטוי ביכולת לתקן טעויות תוך כדי המשחק עצמו. ואת זה איטודיס עושה מדי משחק. סחטיין עליו. סחטיין על הפועל תל אביב.

4 נקודות לסיום

1. מיציץ' – לא מובן מאליו. מסתבר שהאיש והשישה מיליון דולר (אוקיי אוקיי, כולל אקוויטי או מה שזה לא יהיה), מסוגל לא לפתוח בחמישיה. ומסוגל לא לשחק ברבע הרביעי. והכל בסדר. כלומר, גם בסדר בתוצאת הסיום וגם בסדר מבחינת הענייניות של הדבר. וגם בעוד משחק שייקי שלו, מיציץ' סיפק רגעים שהשאירו את הקבוצה שלו בעניינים. אוקיי, אולי לא באמת הקבוצה שלו. כי כשיש כריס ג'ונס על המגרש, לפחות ברבע הרביעי אתמול, יש בעל בית לא פחות מרשים ממנו. איזה עומק פסיכי, איזה.

2. הישראלים – אז ים מדר מקבל אתמול (ממש מעט) דקות ראשונות, כשאיטודיס מדגיש בתאטרליות, עם מודעות מלאה למה שהמצלמה מצלמת, את חוסר שביעות הרצון שלו מ-2 מהלכים של הרכז שרק הרגע חזר. ותומר גינת נמחק לגמרי. עוד יום בהפועל תל אביב החדשה. זה מה שזה.

3. ווינרייט – הירש כתב על זה יפה ולא אתיימר להוסיף יותר מדי, אבל האיש הזה מחזיק פוזשנים הגנתיים מלאים עליו. עם חסרון גובה, בלי חסרון מוטיבציה. נכנס לקווי מסירה כמו שוער שלוקח קרוסים, ממלא בעצמו חורים שמצטברים. תענוג.

4. הדאבל וויק הכי גדול עד כה – ביורוליג שיצא מדעתו, שבו מוליכות הטבלה הן פאקינג שתי הקבוצות שהגיעו מהיורוקאפ, קשה לדעת מה קשה. אבל הכוכב האדום, בשלישי הקרוב, זה קשה. ופאו באואקה בחמישי, זה קשה. זה מרגיש כמו הדאבל וויק הכי גדול עד כה להפועל תל אביב, וזה עוד לפני שדיברנו על מה יהיה במשחק הביתי הראשון שלה שלא מתקיים בסופיה. יהיה משמעותי. יהיה מיוחד? יהיה כיף.  

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.