ב-31 באוגוסט ניצחה ישראל את צרפת באליפות אירופה. 54 נקודות משותפות היו לאבדיה, מדר וגינת באותו ערב, שמות מרגשים. מאז עברו 89 ימים, והנה, בערב שישי, אנחנו שוב מתכוננים להתרגש מאותה נבחרת. רגע… אותה נבחרת? סולחה מתוקשרת עם בלאט, רשימת פצועים ארוכה, וסופרסטאר מאמריקה שלא יכול להגיע לחלונות של פיב"א ופתאום מבינים: העטיפה נשארה, המוצר בפנים - שונה.

ב־14 בספטמבר ניצחה גרמניה את טורקיה בגמר אליפות אירופה. 47 נקודות משותפות היו לדניס שרודר, פרנץ ואגנר וטריסטן דה סילבה באותו ערב. מאז עברו 75 ימים, והנה עכשיו אותה גרמניה ניצבת מול הנבחרת שלנו, ואני ממש לא רוצה להתרגש מהם. בלי הכוכבים הכי גדולים של אלופת אירופה, אפשר היה לחשוב שאולי, בקצה הדמיון, נצליח לדגדג אותם. אבל האמת? לא. לא ביכולת שלהם, ובטח לא ביכולת שלנו. אצל הגרמנים, יש שיגידו כצפוי, העטיפה נשארה. גם המוצר.

לפני שנדבר על ההופעה הבאמת נוראית מבחינת השחקנים של בית הלחמי, חייבים לדבר על מה שקרה פה לפני. אז כאמור, מדר ותומר גינת פצועים, אין את ההוא מהצד השני של האטלנטי ונשארנו עם סגל שרובו בכלל לא היה בסגל הסופי לאליפות אירופה. שבעה מתוך שנים עשר השחקנים הרשומים למשחק הזה לא היו עם הנבחרת בקיץ בפולין. עכשיו אפשר לנסות לנתח את נפח החשיבות של גור לביא או רועי הובר אבל הם לא הסיפור פה. תמיר בלאט כן.

הרכז, שכזכור נופה מהסגל אחרי סוג של ריב עם בית הלחמי לאחר שהאחרון הצהיר שזאת הנבחרת של ים מדר, הגיע עם הרבה לחץ למשחק הזה. בחור קר רוח בלאט, מנטליות של אני הכי טוב וכל הדבר הזה מתחתיי בכלל. חלונות רצופים שבלאט ספק נפצע, ספק לא ולא מגיע לנבחרת. מתחת לפני השטח בלאט נעלב מאריאל שנעלב מבלאט חזרה וקקי פיפי בחומוס. איך הוא לא היה באליפות אירופה רק אלוהים יודע אבל איך הוא שיחק במשחק החזרה שלו? זה כולנו ראינו. לא טוב.

את המשחק ראיתי בבית של ההורים של אשתי ביחד עם עוד בני המשפחה. הראל, ילד בן 11, שמצטיין בקבוצת קט סל א׳ של בנימינה (14 נקודות במשחק האחרון, שילוב של סייז ואתלטיות) שהוא במקרה אחיין של אשתי, התיישב איתי ועם אביו לצפות במשחק ולעודד את הנבחרת. שלוש דקות בתוך הרבע השני הוא חזר לטלפון ולריב עם אחיו ובני הדודים שלו שבמקרה או לא הם ילדיי. כמה הופתעתי שהתעניינות הכי גבוהה מבחינתו במשחק היתה שגרמניה הגיעה ל……. אם יש לכם ילדים עם טלפון או שאתם מתחת לגיל 25 ניחשתם נכון, כשגרמניה הגיעה ל-67. חלקכם שואלים למה. אין מה להסביר, תחפשו ביוטיוב, אתם יודעים מה, צפו בקישור פה.

היה טיפה כדורסל ישראלי אתמול, הוא בעיקר שוחק ברבע הראשון ואז הוא יצא לנוח והופיע לשניות בודדות במשך המשחק. אריאל פתח גדול עם סורקין ב-4 וזלי ב-5. שני המהלכים הראשונים שנגמרו בסלי פוסט אפ של סורקין וזלי הפיחו בי תקווה שהנבחרת באה עם תוכנית משחק מעניינת. לא יהיו פה רק פיק אנד רול בין בלאט וסורקין אלא יהיה פה גיוון. הסל של זלמנסון היתה הפעם האחרונה שישראל הובילה במשחק. אחרי זה דווקא קיבלנו בעיקר פיק אנד רול של בלאט וסורקין שלא ייצר שום יתרון. ישראל התקשתה מאוד בהתקפה העומדת.

ארבע דקות מפתיחת הרבע ותוכנית המשחק או מה שחשבתי שהיא תוכנית המשחק נזרקה לפח. גור לביא נכנס במקום זלי ל-4, סורקין זז ל-5. הגרמנים המשיכו לשלוט ולהיראות טוב יותר, הובר נכנס, קצב המשחק שלנו עלה וזה כבר נראה אחרת. שלשות במעבר של קרינגטון ובר טימור ואפילו טיים אאוט של מומברו, מאמן אלופת אירופה, והתקווה שהתעוררה בי בדקה הראשונה חזרה. את הרבע הנבחרת סיימה עם במינוס 4 אבל עם תחושות טובות.

זהו, באמת זהו. מכאן השחקנים הישראלים הפסיקו לשחק כדורסל. איבוד אחד היה לישראל ברבע הראשון. את המחצית היא סיימה עם 9. הרבע השני נגמר 24-9 לגרמנים שפשוט שיבשו כל ניסיון, נואש יש לומר, של ההתקפה שלנו. הגנתית גם לא היינו באזור המשוער כשיצאנו להדג׳ חזק בפיק אנד רול בלי רוטציות מסודרות וחטפנו לייאפ אחרי לייאפ.

הגיעו מוכנים לסורקין. צילום: FIBA.BASKETBALL

צריך להגיד, הגרמנים הגיעו מוכנים למשחק, בטח ברמת סורקין. כן, הוא קלע 18 נקודות אבל הן היו במעבר, שלשות או ריבאונד התקפה. פעם אחר פעם הם התכווצו יפה עליו וגרמו לאיבודי כדור במסירות אליו מהפיק אנד רול או מהאנטרי פס שהוא נועל בצבע. גם כשהכדורים הגיעו אליו היה ניתן לראות איך כל הגרמנים כבר בעמדות הנכונות ומקשים עליו נתיבים פתוחים לסל.

89-69 ניצחה גרמניה את ישראל. יאללה עזבו כדורסל קחו את סיפור המשחק בשני רגעים. הרגע הראשון היה ברבע שלישי, 22 הפרש ומשחק שמשוחק באופן טכני. עכשיו השחקנים משחקים קצת על הכבוד והרבה על הסטטיסטיקה. סורקין חוסם יפה את אוסקר דה סילבה הפנטסטי, ויוצא, משם מה, להתקפת יחיד מוקף בחמישה גרמנים עד שהכדור נחטף ממנו. אגב, ארבעת חבריו להתקפה עוד לא הספיקו לעבור את החצי. באותה התקפה לאחר האיבוד הנבחרת חטפה שלשה. מיד לאחר מכן קרינגטון הוביל את הכדור בחצי הישראלי, הכדור נחטף ממנו כמו שלוקחים סוכריה מתינוק עד דאנק קל של הגרמנים.

הרגע השני מראה את ההבדל במנטליות בין הגרמנים לישראלים. ההפרש עמד על 27, והגרמנים לחצו על כל שחקן ישראלי שמכדרר. גור לביא אמור לבצע הנד אוף עם קרינגטון על ה-45, מעבר לקשת. הוא מנסה לכדרר לכיוונו, אבל מקבל לחץ אדיר, וקרינגטון בכלל לא מצליח להשתחרר לאזור שאליו התרגיל תוכנן. בסוף הם מצליחים לבצע את ההנד אוף רק באזור מרכז המגרש. עכשיו הכדור אמור לחזור לטימור, כדי שהוא יבצע היי פיק־אנד־רול. גם כאן הגרמנים מנסים למנוע ממנו את הכדור. טימור בקושי מצליח לקבל אותו ורק בקו החצי. משם, עם לחץ בלתי פוסק והתבלבלות קטנה ברגליים, מגיעה עבירת חצי מביכה. כשזה קורה בפיגור 27, זה אפילו עוד יותר מביך.

אוף, מעצבן. משחק חלש מאוד של הנבחרת, ברמת הביזיון, לא פחות. שונא קלישאות אבל וואלה, באמת, לפחות תילחמו, תפוצצו, תראו שאכפת לכם. רציתי לכתוב על ניצחון הירואי, או לפחות למצוא כמה נקודות שאפשר יהיה לבנות עליהן להמשך. אבל זה מה שיש. עוד יומיים הנבחרת חוזרת לפרקט, הפעם "בבית", מול קרואטיה. נקווה ששם הדברים ייראו אחרת. האופטימיות שהייתה בי אחרי הסל של זלמנסון בדקה הראשונה כבר התפוגגה מזמן. עכשיו, הציפייה היחידה היא לא לצאת מהמשחק הבא כמו שיצאנו מזה. אל אל.

מזכיר לכולם: הכל, אבל הכל אמת לשעתה.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אלעד הופמן

בכיתה ב׳ התחלתי לשחק כדורסל, אבל האמת? זה היה בגלל שבן־דוד שלי זכה בכיף כף, וגם אני רציתי שוקולד. פאסט פורוורד 12 שנים ואני שחקן ״מקצוען״. 22 שנים שילמו לי על התחביב, הייתי בכל הסרטים: אולמות ריקים ומלאים, עליות ליגה וירידות, וגם הפסדים כואבים לצד ניצחונות מתוקים. בן 40, עדיין מחכה לפריצה או לפחות לספר עליה.
שיחקתי עם זר שאמר לי: "Yavne is a basketball factory". כמה שהוא צדק.
נשוי, אב ל־3, באתי לרקוד.