אחרי שההתלהבות מהפתיחה קצת התקררה, השבועות האחרונים החזירו את הפועל חולון לקרקע והבליטו כמה נקודות תורפה שהקבוצה פשוט לא יכולה להתעלם מהן. חלק מהן עניין של אופי, חלק עניין של התאמות, וחלק קשור לאינטראקציה בתוך חדר ההלבשה - אבל כולן יחד מספרות סיפור. רגע לפני בדאלונה, זה הזמן לשים את הדברים על השולחן ולפרק את החסרונות שהפכו לברורים מדי - כדי לנסות להבין, דרך הנתונים המתקדמים - מה מייחד את אנטה טומיץ' ולהקתו ואיך אפשר לעצור את המכונה מספרד.

זה מתחיל אצל דריק וולטון

אחד הדברים שהתחילו לצוף בשבועות האחרונים הוא הקושי של הקבוצה להתמודד עם לחץ ואינטנסיביות, בעיקר של דריק וולטון. הוא הגיע לפה ככוכב, עם תג מחיר גבוה ורזומה מרשים ביורוליג ובליגה האוסטרלית, אבל בינתיים נראה שהוא מתקשה לרדת לקרקע ולהרגיש את תחושת הדחיפות של הקבוצה. מול שולה, כשהגארדים נשכו, דחפו ושרטו, הוא העדיף להיפטר מהכדור ולפנות לשופטים, מה שהוביל את דני פרנקו לספסל אותו בדקות ההכרעה.

אותו דפוס חזר גם בהפסד 98:90 לקריית אתא, קבוצה שבאה עם אינטנסיביות שחולון הזו פשוט לא פגשה עדיין. אבל מנגד, בניצחון 85:87 על באר שבע, וולטון כן לקח אחריות ובמו ידיו סגר משחק שכבר החל לברוח. כדי שחולון תרשה לעצמה לדבר על שלבים מתקדמים בליגת האלופות או על איזה ברזל בארון, וולטון חייב להזכיר איזה שחקן שהביא למועדון אליפות. איזה רגלנד ג'ו אחד.

דריק וולטון. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

המתח בין נתנאל ארצי לדני פרנקו

קשה להתעלם מהצל שעל הספסל. נתנאל ארצי, הקפטן, חתום לשלוש שנים ונחשב לאחד הסמלים החדשים שהקהל מזדהה איתם. בעונה שעברה הוא היה נקודת האור היחידה, אבל העונה משהו שם נתקע. דקות המשחק שלו בליגה קוצצו באופן דרמטי - מ־26 ל־17 דקות בלבד, וגם הקריאות של הקהל מול באר שבע להחזיר אותו לפרקט לא שכנעו את פרנקו.

מבחינה מקצועית, קשה לטעון שארצי לא מביא ערך. מול שולה ראינו כמה הוא משמעותי: בזמן שג'ורדן מקריי הפציץ שיא נקודות במפעל, ארצי עשה את כל הפעולות הקטנות - והיה אחד הגורמים המרכזיים שהרימו את הקבוצה מהקרשים. ועדיין, משהו בהתנהלות שלו על הספסל מייצר תחושה של חיכוך, אולי אפילו אי־נוחות אצל המאמן. זה עוד לא “משבר” רשמי ביחסים, אבל התחושה מבחוץ הולכת לכיוון הזה.

נתנאל ארצי ופרנקו. משבר ביחסים? צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

מחיר הקיבעון של פרנקו

מי שעוקב אחרי הקריירה של דני פרנקו מכיר את זה: לפעמים נדמה שהוא מהסס לשבור את הכלים. הגישה השמרנית, והדבקות בעמדות קלאסיות עלולות לפגוע בנו מול מאמנים שמוכנים להמר, להחליף מבנים, ולייצר יתרונות דרך גמישות - ולא דרך המתנה.

מול באר שבע ראינו במו עינינו מה כן עובד: הסמול־בול. ליאור קררה בעמדה 5 ורוסר בעמדה 4 יצרו דינמיקה חדשה. הבעיה? זה הגיע רק שלוש דקות וחצי לסיום, בפיגור עשר נקודות. כלומר, הפתרון היה שם כל הזמן - אבל הגיע מאוחר מדי (טוב נו רק כמעט).

אין שום סיבה שהסמול־בול הזה לא יהיה חלק מארגז הכלים כבר מהדקות הראשונות. קררה בעמדה 5 הוא כלי התקפי נהדר, ובעיקר גורם ליריבה לצאת מאזור הנוחות שלה. אם חולון רוצה לייצר יתרון אמיתי - זה בדיוק המקום שבו פרנקו צריך לשבור קבעונות.

דני פרנקו. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

מה הנתונים המתקדמים מלמדים על בדאלונה?

חובנטוד בדאלונה תגיע רגועה. הקטאלנים כבר הבטיחו מעשית את המקום הראשון בבית, ומבחינתם זו עוד תחנת מעבר בדרך לטופ 16. רק תסריט קיצוני שבו נראה ניצחון ביותר מ־16 הפרש יכול להזיז אותם מהמקום הראשון - וזה ככל הנראה לא עומד לקרות. כפי שהתרגלנו מול קבוצות ספרדיות, המשחק ייערך ללא קהל, וזה משהו שבהחלט מקנה יתרון יחסי.

1. בדאלונה תנסה להוריד את הקצב

בדאלונה היא קבוצה שלא מחפשת לרוץ. היא רוצה כל התקפה להיות מדודה, מסודרת ושקטה. אם המשחק יירד לקצב שלהם, חולון תמצא את עצמה תקועה בחצי־מגרש, בדיוק איפה שבדאלונה חזקה.

מה צריך לעשות?

לרוץ. להכתיב פוזשנים קצרים. לגרום למשחק להיות "מלוכלך" במובן הטוב. אם חולון תגרור את בדאלונה לקצב גבוה, השיטה שלהם תתפרק. חולוניה רושמת 77.59 פוזשנים למשחק וממוקמת שישית במדד זה ב-BCL. בדאלונה אחת לפני אחרונה במפעל עם 69.83 בלבד.

2. המשחק הקבוצתי של בדאלונה

בדאלונה היא קבוצה שמייצרת זריקות איכותיות, כמעט לא מאבדת כדורים, ומציגה נתונים התקפיים של קבוצה בטופ־4 של ליגת האלופות. אבל יש לה נקודת חולשה ברורה: היא כמעט לא מגיעה לקו העונשין. אין לה הרבה פיזיות בצבע, לא הרבה חדירות שמייצרות מגע, וזה קורה גם בגלל שהיא כמעט לא משחקת בידודים.

מה צריך לעשות?

ללחוץ על מובילי הכדור ולמנוע את הכדור מאנטה טומיץ'. אולי דווקא שחקני האנרגיות, כמו יאיר קרביץ ונתנאל ארצי, יתאימו יותר למאצ'אפים עם ריקי רוביו והסנטר הקרואטי.

מדד ה-Assist Ratio בוחן כמה מהפוזשנים של הקבוצה הסתיים באסיסט. כשמסתכלים על הנתונים, בדאלונה מובילה את כל המפעל עם 21.69%, בעוד חולון נמצאת רק במקום ה־13 עם 18.04%.

מדד Assisted Points % מודד את אחוז הנקודות של קבוצה, שהגיעו מקליעות שבוצעו בעקבות אסיסטים של שחקני הקבוצה. בדאלונה מדורגת רביעית במפעל עם 72.25%, בזמן שחולון משיגה 65.17% בלבד ומדורגת במקום ה-18.

ומה לגבי Free Throw Rate? זהו מדד שמראה כמה זריקות עונשין קבוצה מייצרת ביחס לכמות זריקות השדה שלה. במקרה הזה חולון עומדת על 30.21% ומדורגת במקום ה־23, בעוד בדאלונה נמצאת אחד לפני אחרונה בליגת האלופות עם 22.53%, שמציבה אותה במקום ה־31.

3. האיום בריבאונד ההתקפה

בדאלונה לא מסתפקת בזריקה אחת. היא קוטפת מעל שליש מהכדורים החוזרים בהתקפה - מה שמגדיל את כמות הפוזשנים ושוחק את ההגנה של היריבה. כשמסתכלים על המספרים, אפשר לראות שחולון לוקחת 24.15% מהריבאונדים בצד ההתקפי לעומת 34.29% של בדאלונה. בצד ההגנתי חולון אוספת 70.22% מהריבאונדים בזמן שבדאלונה מגיעה ל־72.04%.

המנוע של בדאלונה

כשמסתכלים על הנתונים האישיים של בדאלונה, אי אפשר לפספס את העובדה שמעל כל השיטה, יש שם שחקן אחד שמחזיק את כל העסק: אנטה טומיץ'. גם בגיל 37, טומיץ' ממשיך להיות אחד משחקני הפנים הכי חכמים באירופה, והמספרים מוכיחים שהוא הרבה מעבר לעוד סנטר.

הוא מעורב בכמעט 12% מהאירועים של המשחק - מה שמרמז עד כמה הכדור עובר דרכו, ומוביל את בדאלונה כמעט בכל מדד שמדבר על יעילות והשפעה: יחס אסיסטים־לאיבודים של 4.13, Offensive Efficiency מפלצתי של 200 (כמה הנקודות שמייצרת הקבוצה ל־100 פוזשנים כשהוא על הפרקט), Net Rating אישי עצום של 90.29 (הפרש הנקודות של הקבוצה כשהוא על המגרש), וגם Defensive Efficiency של 109.72 (כמה נקודות שהקבוצה סופגת ל־100 פוזשנים בנוכחותו).

כבר למדנו על בשרנו, כמו שאר קבוצות הבית, שככל הנראה הגנתית קשה מאוד להוציא את טומיץ׳ משלוותו. הוא שחקן מנוסה, רגוע, ויודע לקרוא כל תנועה של ההגנה עוד לפני שמישהו קולט מה קרה. אבל יש נקודה אחת שבה אפשר לגעת: הרגליים שלו.

אם נדע לבודד אותו כבר מהפתיחה עם ג'ורדן מקריי, או לתקוף אותו דרך מנפורד ודריק וולטון - בצורה כירורגית "דדאסית" - יש סיכוי לגרור אותו לבעיית עבירות מוקדמת. מול שחקן שמחזיק כל כך הרבה מהשיטה של בדאלונה, מספיק לייצר לו שתי עבירות בחמש הדקות הראשונות כדי לשנות לחלוטין את הדינמיקה.

אלעד הופמן

איך עוצרים פיק אנד רול של טומיץ'?

הפתרון: דרופ נמוך חכם

מול גבוה כמו טומיץ', שמצטיין בקבלת החלטות בשורט רול, אין טעם לייצר יתרון מספרי עבורו. לכן התוכנית ההגנתית חייבת להתבסס על דרופ נמוך מצד הגבוהים – מרטין, זלי או ברוקס.

העיקרון פשוט:

הגבוה המגן נשאר תמיד מתחת לטומיץ', ויוצר משולש הגנתי יציב של תוקף–כדור–מגן. המיקום הזה מאפשר לו גם למנוע חדירה של הגארד וגם לשמור על קשר עין רציף עם טומיץ', מבלי להיקלע לאזור שממנו הוא מסוגל לפרק הגנות במסירה.

איך זה יצליח?

זה יצליח כשגבוה של חולון יבצע סטאנט קצר ואגרסיבי לכדור, שיכריח את הגארד התוקף לעצור את הכדרור ולהרים את הראש. ברגע שהכדור נעצר, מיד קפיצה חזרה לאזור של טומיץ׳. הגבוה המגן חייב לוודא שטומיץ' לעולם לא מקבל את הכדור לפניו, אלא מאחוריו או לצידו.

במקביל, שאר השחקנים נשארים צמודים יחסית לשומרים שלהם. אין קריסה מיותרת מהוויקסייד, לא נפתחות פינות, ולא נוצרים קווי מסירה חופשיים. כך חולון שומרת על המבנה ההגנתי ומונעת מטומיץ' להפעיל את מה שהופך אותו למסוכן באמת - משחק המסירה.

לסיכום הרעל הנבחר:

זריקות מחצי מרחק של טומיץ', גם אם יכנסו כמה.

שני המפתחות הבולטים לניצחון

בסופו של דבר, מתוך כל המספרים, המגמות והניתוחים - שני המפתחות שמסתמנים כקריטיים באמת הם ברורים. הראשון הוא הקצב: חולון חייבת לגרור את המשחק למקומות שהיא מרגישה בהם יותר נוח, לרוץ, לקצר פוזשנים ולשבור את המבנה האיטי שבדאלונה מנסה להכתיב. ברגע שהמשחק הופך מהיר, כל היתרונות שלהם מתחילים להשחק.

המפתח השני הוא אנטה טומיץ'. אם חולון תצליח לסבך אותו בעבירות מוקדמות ולתקוף אותו כבר מהפתיחה - כל המערכת של בדאלונה תיראה הרבה פחות מסודרת.

סדר בתמונת הבית לקראת המחזור האחרון של שלב הבתים

במקרה של הפסד לבדאלונה, שום דבר לא נסגר. אם שולה תעשה את שלה מול בורסאספור (שעדיין לא טעמה ניצחון העונה), חולון תבטיח מקום בפליי־אין כבר בסיום הערב. רק אם הצרפתים יפסידו שוב, המחזור האחרון יהפוך למאבק תלת ראשי על המקום בשלב הבא – בין שלוש קבוצות שיילחמו על שני כרטיסים. אבל זה לשבוע הבא. עכשיו, המטרה פשוטה: לנסות להפתיע את הקבוצה הכי טובה בבית, להשאיר את השליטה בידיים שלנו - ולהבטיח את הביתיות בפליי אין.

סתיו טבוך, אוהד הפועל חולון ופאנליסט בפודקאסט "הקול סגול"