את הפעם הראשונה לא שוכחים: הפועל ת"א, טופ יורוליג. תתרגלו

לאוהדי הפועל ת"א נדרשו אתמול 101 שניות כדי להגניב מבט ללוח התוצאות ולהבין את גודל האירוע. במשך שנים הם גדלו על האגדות ההן מה-0:1 על מילאן, וה-0:2 על צ'לסי, וה-1:2 על פארמה. ויודעים מה, גם מה-0:3 על בנפיקה ליסבון. ואז, בתוך פחות משתי דקות, באו ואסילייה מיציץ' ואלייז'ה בראיינט וקבעו 0:5 על ברצלונה. ככה, סתם, פשוט, כאילו זו דרך הטבע.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

4:33

והאמת היא שזו כנראה דרך הטבע. ורק בגלל שזה טבע חדש, צריך להתרגל אליו. רגע לפני שייכנס צום יום הכיפורים, יביטו שוב כולם בדירוגים הסטטיסטיים העדכניים של היורוליג, ויתייקו את התמונה. נכון שעברו רק 70 אחוזים ממחזור הפתיחה, ועדיין:

* הפועל ת"א מדורגת ראשונה בטבלה, בזכות ניצחון ב-16 הפרש.

* היא גם ראשונה בנקודות, לאחר שקלעה 103.

* ראשונה בקליעות לשלוש (13 מ-24) ושנייה באחוזים (54%).

* שנייה באחוזי עונשין (14 מ-15, 93.3%).

* רביעית באחוזים לשתיים (61%).

* ושנייה במדד המשוקלל, עם 118.

28 שניות כדי לצאת בהצהרות, ואסה מיציץ' (צילום: הפועל IBI תל אביב)

למיציץ' נדרשו 28 שניות כדי לצאת בהצהרות, בתופים ובמחולות. את הכדור הראשון שהגיע לידיים אדומות הוא לקח אליו, ומיד ירה שלשה בהתקפת מעבר. ואחר כך, ברבע השלישי, כשהעסק קצת הסתבך ובארסה התקרבה עד 58:54, הוא קבר עוד שלשה, חטף כדור וקינח בסל נוסף, והופ, 54:65. ובסוף בסוף, כשעל השעון נותרה בערך דקה, הוא גם דאג להזים את כל חלומות הקאמבק של היריבה הזקנה ממול, וקלע את השלשה הנכונה ברגע הנכון כדי להעלות ל-87:99.

אנטוניו בלייקני הסיר את סימני השאלה לגביו 99 שניות לאחר שנכנס להופעת הבכורה שלו ביורוליג. בזמן הזה הוא כבר הספיק לקלוע שלשה ראשונה, ומיד אחריה הגיעה עוד אחת, ובהמשך עוד, ובין לבין הוא סחט שלוש עבירות תוך כדי זריקות לשלוש (ובלי להשתמש באלמנט המאוס של מייק ג'יימס). ובואו, אנחנו כאן כדי להזכיר לכם שאת קריירת היורוקאפ שלו פתח הבלייקני עם 0 מ-12 לשלוש, וקלע שלשת בכורה רק במשחק הרביעי, כן?

שי האוזמן

המשחק הזה היה קצת בין מי שהייתה פעם אירופה הקלאסית לבין זאת שמעולם לא באמת התיימרה. כמו היבשת הישנה עצמה, מה שנותר מברצלונה הנוכחית זה בעיקר הלוגו הישן שהודבק על צבע הגופייה החדש והלא ממש קשור. וברמת השחקנים, זה קווין פאנטר מול בלייקני. אחד אצולת הליגה השנייה בטיבה בעולם, והשני הוא אחד שהכי אירופה שלו עד אשתקד היה באר שבע. תגיד רגע ובחייאת, אהרלוס, אתה יודע בוודאות מי הטוב מביניהם? פאנטר, גם בשבתו כרכז לעת מצוא, הוא שחקן שזריקות קשות מגדירות אותו. ואחוזים גבוהים מהשדה לא ממש. ההבדל ביניהם אתמול היה שבלייקני קלע את הקשות שלו. ואם החטיא את הקשות, זה נעשה תוך כדי סחיטת עבירה שהובילה לנקודות מהקו. קלות. דיברו אצלנו לא מעט על החוזה הפסיכי שבלייקני קיבל מעופר ינאי. וואלאק, יש מצב שמיסטר עופר דפק איתו בובה של דיל.

וואלק. עוד כמה הצגות כאלה, ולא רחוק היום שבו נתהה איך בלייקני הסכים לחוזה השערורייתי שהוצע לו בהפועל. אנחנו עוד עלולים לטעון שמדובר בחתכת Underpaid...

אז לכולם הכל עבר חלק וסבבה ומהר וקל, ורק אחד נאלץ לחכות ממש הרבה זמן לרגע הזה. וזהו דווקא דימיטריס איטודיס. טקסטים רבים הוקדשו לכניסתה ההיסטורית של הפועל ת"א לליגה של הגדולות, וכולנו שכחנו שגם עבור המאמן היווני הייתה זו סגירת מעגל שאינה מובנת מאליה. והיא הייתה סימבולית מאוד, כמובן.

במשך 662 ימים המתין איטודיס להזדמנות לעמוד שוב בבמה המרכזית. המומנטום בקריירה שלו לא נשא חץ בכיוון הנכון כשהוא פוטר מפנרבחצ'ה בדצמבר 2023. האיש ישב בבית כמעט שנה, ואז לקח צעד לאחור וירד ליורוקאפ, ועם פטריק בוורלי אחד שעשה לו ת'מוות. והנה, אתמול, עם שובו ליורוליג - הוא נתקל בברצלונה. דווקא ברצלונה, זו שניצחה אותו במשחקו האחרון באירופה לפני הפיטורים.

אלייז'ה בראיינט חזר לרול המוכר לו (צילום: הפועל IBI תל אביב)

ומה נגיד ומה נאמר, הקבוצה הנוכחית של איטודיס לא בדיוק נראית כאילו היינו בספטמבר או שאנחנו באוקטובר. לפחות בהתקפה, כן? היא פשוט שרה בתנועה. אז את ואסה ובלייקני כבר היללנו, אבל הם לא היו לבד בסיפור הזה.

דן אוטורו הוא הדבר האמיתי. בראיינט חזר לרול שלו מהימים לצד שיין לארקין ועוד אחד (נו, איך קוראים לו. אה, מיציץ') באנאדולו אפס, וכשלא הלך לו, וכן הלך לאחרים - הוא ידע היטב לזוז הצידה ולתרום בפעולות הלא-נוצצות שמביאות ניצחון. ואם כבר פעולות לא-נוצצות, אז מה עם איש וויינרייט הזה? מישהו יודע להגיד איפה הוא שיחק בשנה שעברה? מי החביא אותו כל כך טוב?

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_9a80269ec65249bb86f90e4b838dcf59/1080p/mp4/file.mp4

בואו נתעכב רגע על עניין חילופי החמישיות שהירש הזכיר כאן, כי הוא הביא לנקודת מפנה חשובה במשחק. בפיגור מינימלי של 15:14, שבע דקות מהפתיחה, התחיל איטודיס לטפטף את המחליפים למגרש. גם ז'ואן פניארויה פעל באופן דומה. בחמש הדקות הבאות טסו האדומים ל-11:21 והכתיבו את הקצב לכל מה שנשאר מהערב. מדד הפלוס/מינוס הגבוה במגרש היה שייך דווקא לכריס ג'ונס. וזה אומר הרבה.

זה אומר בעיקר שבסקנד יוניט הצליחה הפועל ת"א להביא לידי ביטוי את יתרון האיכות, העומק והרגליים הטריות שלה על ברצלונה. תקראו את זה שוב: להפועל ת"א יש יתרון באיכות, בעומק וברגליים הטריות על פאקינג ברצלונה.

טוב, כבר אמרנו. זו פשוט דרך הטבע. מבטיחים שנתרגל.